|
|
| [1]And Dauid fled from Naioth whiche is in Rama, and came, and said before Ionathan, What haue I done? wherin am I faultie? what is the sinne that I haue committed before thy father, that he seketh my lyfe |
[1]ויברח דוד מנוות [Q: מניות] ברמה ויבא ויאמר לפני יהונתן מה עשיתי מה עוני ומה חטאתי לפני אביך־כי מבקש את נפשי |
| [2]He sayde vnto him: God forbid, thou shalt not dye: Behold, my father wil do nothing either great or smal, but that he will shewe it me: And howe should my father hyde this thing from me? He will not do it |
[2]ויאמר לו חלילה לא תמות־הנה לו עשה [Q: לא יעשה] אבי דבר גדול או דבר קטן ולא יגלה את אזני ומדוע יסתיר אבי ממני את הדבר הזה אין זאת |
| [3]And Dauid sware againe, and sayde: Thy father knoweth that I haue found grace in thyne eyes, & therfore he thinketh, Ionathan shall not knowe it, lest he be sory: And in very deede, euen as the Lorde lyueth, and as thy soule liueth, there is but a steppe betweene me and death |
[3]וישבע עוד דוד ויאמר ידע ידע אביך כי מצאתי חן בעיניך ויאמר אל ידע זאת יהונתן פן יעצב ואולם חי יהוה וחי נפשך־כי כפשע ביני ובין המות |
| [4]Then sayde Ionathan vnto Dauid: Whatsoeuer thy soule desireth, that I will do vnto thee |
[4]ויאמר יהונתן אל דוד מה תאמר נפשך ואעשה לך |
| [5]And Dauid sayd vnto Ionathan: Beholde, to morowe is the beginning of the moneth, and I should sit with the king at meate: But let me go, that I may hide my selfe in the fieldes vnto the thirde day at euen |
[5]ויאמר דוד אל יהונתן הנה חדש מחר ואנכי ישב אשב עם המלך לאכול ושלחתני ונסתרתי בשדה עד הערב השלשית |
| [6]If thy father speake of me, then say: Dauid asked leaue of me, that he might go to Bethlehem to his owne citie, for there is holden a yerely feast for all the kinred |
[6]אם פקד יפקדני אביך ואמרת נשאל נשאל ממני דוד לרוץ בית לחם עירו־כי זבח הימים שם לכל המשפחה |
| [7]And if he say it is well done, then thy seruaunt shal haue peace: But and if he be angry, then be sure that wickednesse is vtterly concluded of him |
[7]אם כה יאמר טוב שלום לעבדך ואם חרה יחרה לו־דע כי כלתה הרעה מעמו |
| [8]And then thou shalt shewe mercy vnto thy seruaunt for thou hast ioyned thy seruaunt into a couenant of the Lord with thee: Notwithstandyng, if there be in me iniquitie, slay me thy selfe? for why shouldest thou bring me to thy father |
[8]ועשית חסד על עבדך כי בברית יהוה הבאת את עבדך עמך ואם יש בי עון המיתני אתה ועד אביך למה זה תביאני |
| [9]And Ionathan aunswered, God kepe that from thee: For if I knewe that wickednesse were concluded of my fathere to come vpon thee, woulde not I tel it thee |
[9]ויאמר יהונתן חלילה לך כי אם ידע אדע כי כלתה הרעה מעם אבי לבוא עליך־ולא אתה אגיד לך |
| [10]Then sayd Dauid to Ionathan: Who shall tell me? how [shall I knowe] if thy father aunswere thee cruelly |
[10]ויאמר דוד אל יהונתן מי יגיד לי או מה יענך אביך קשה |
| [11]And Ionathan sayde vnto Dauid: Come, and let vs go out into the fielde. And they went out both of them into the fielde |
[11]ויאמר יהונתן אל דוד לכה ונצא השדה ויצאו שניהם השדה |
| [12]And Ionathan sayde vnto Dauid: O Lorde God of Israel, when I haue groped my fathers mynd, as this time to morowe, or within these three dayes, and if it be wel with Dauid, and I then sende not vnto thee, and shew it thee |
[12]ויאמר יהונתן אל דוד יהוה אלהי ישראל כי אחקר את אבי כעת מחר השלשית והנה טוב אל דוד־ולא אז אשלח אליך וגליתי את אזנך |
| [13]The Lord do so and muche more vnto Ionathan, But if my father haue pleasure to do thee euyll, I will shewe thee also, and send thee away, that thou mayest go in peace, and the Lorde be with thee, as he hath ben with my father |
[13]כה יעשה יהוה ליהונתן וכה יסיף כי ייטב אל אבי את הרעה עליך־וגליתי את אזנך ושלחתיך והלכת לשלום ויהי יהוה עמך כאשר היה עם אבי |
| [14]And [I require] not whiles I liue, [for I dout not] but thou wilt shewe me the mercie of the Lord, that I die not |
[14]ולא אם עודני חי ולא תעשה עמדי חסד יהוה ולא אמות |
| [15]But [I require] that thou cut not of thy mercy from my house for euer, no not when the Lord hath destroyed the enemies of Dauid, euery one from the face of the earth |
[15]ולא תכרית את חסדך מעם ביתי עד עולם ולא בהכרת יהוה את איבי דוד איש מעל פני האדמה |
| [16]And so Ionathan made a bonde with the house of Dauid, [saying:] Let the lord require it at the handes of Dauids enemies |
[16]ויכרת יהונתן עם בית דוד ובקש יהוה מיד איבי דוד |
| [17]And Ionathan sware againe vnto Dauid, because he loued him (For he loued him as his owne soule |
[17]ויוסף יהונתן להשביע את דוד באהבתו אתו כי אהבת נפשו אהבו |
| [18]Then sayde Ionathan to Dauid: To morowe is the first day of the moone, and thou shalt be missed, because the place where thou wast wont to sit, shall be emptie |
[18]ויאמר לו יהונתן מחר חדש ונפקדת כי יפקד מושבך |
| [19]Therfore thou shalt hyde thy self three dayes, [then] thou shalt go downe quickly, and come to the place where thou diddest hyde thy selfe when the busines was in hande, and shalt remayne by the stone Esel |
[19]ושלשת תרד מאד ובאת אל המקום אשר נסתרת שם ביום המעשה וישבת אצל האבן האזל |
| [20]And I wil shoote three arowes on the syde therof, as though I shot them at a marke |
[20]ואני שלשת החצים צדה אורה לשלח לי למטרה |
| [21]And I wil sende a lad, and byd him go seke the arrowes. And if I say vnto the lad, See, the arrowes are on this side thee, bring them: then come thou, for it is peace and no hurt, as the Lorde lyueth |
[21]והנה אשלח את הנער לך מצא את החצים אם אמר אמר לנער הנה החצים ממך והנה קחנו ובאה כי שלום לך ואין דבר־חי יהוה |
| [22]But and if I say vnto the lad, behold the arows are beyond thee, go thy way, for the Lorde hath sent thee away |
[22]ואם כה אמר לעלם הנה החצים ממך והלאה־לך כי שלחך יהוה |
| [23]And as touching this which thou and I haue spoken, behold the Lorde be betweene thee and me for euer |
[23]והדבר־אשר דברנו אני ואתה הנה יהוה ביני ובינך עד עולם |
| [24]And so Dauid hid him selfe in the fielde: And when the newe moone was come, the king sate him downe to eate meate |
[24]ויסתר דוד בשדה ויהי החדש וישב המלך על [Q: אל] הלחם לאכול |
| [25]And the king sate as at other times vpon his seate, euen vpon his seate by the wall: And Ionathan arose, and Abner sate by Sauls syde, and Dauids place was emptie |
[25]וישב המלך על מושבו כפעם בפעם אל מושב הקיר ויקם יהונתן וישב אבנר מצד שאול ויפקד מקום דוד |
| [26]Neuerthelesse, Saul sayde nothing at all that day: For he thought, Some thing hath befallen him, though he were cleane |
[26]ולא דבר שאול מאומה ביום ההוא כי אמר מקרה הוא בלתי טהור הוא כי לא טהור |
| [27]But on the morowe, whiche was the second day of the newe moone, Dauids place was emptie againe: And Saul sayde vnto Ionathan his sonne, Wherfore commeth not that sonne of Isai to meate, neither yesterday nor to day |
[27]ויהי ממחרת החדש השני ויפקד מקום דוד ויאמר שאול אל יהונתן בנו מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום אל הלחם |
| [28]And Ionathan aunswered vnto Saul: Dauid asked licence of me to go to Bethlehem |
[28]ויען יהונתן את שאול נשאל נשאל דוד מעמדי עד בית לחם |
| [29]For he sayd: Let me go I pray thee, for our kinred doth hold an offering in the citie, and my brother hath sent for me: and therfore if I haue found fauour in thyne eyes, let me go I pray thee, and see my brethren. This is the cause that he commeth not vnto the kinges table |
[29]ויאמר שלחני נא כי זבח משפחה לנו בעיר והוא צוה לי אחי ועתה אם מצאתי חן בעיניך אמלטה נא ואראה את אחי על כן לא בא אל שלחן המלך |
| [30]Then was Saul angry with Ionathan, and sayd vnto him: Thou sonne of the wicked rebellious woman, do not I knowe that thou hast chosen the sonne of Isai vnto thyne owne rebuke, and vnto the rebuke and shame of thy mother |
[30]ויחר אף שאול ביהונתן ויאמר לו בן נעות המרדות הלוא ידעתי כי בחר אתה לבן ישי לבשתך ולבשת ערות אמך |
| [31]For as long as the sonne of Isai liueth vpon the earth, thou shalt not be stablished, nor yet thy kingdome: Wherfore nowe send and fet him vnto me, for he is the childe of death |
[31]כי כל הימים אשר בן ישי חי על האדמה לא תכון אתה ומלכותך ועתה שלח וקח אתו אלי־כי בן מות הוא |
| [32]And Ionathan aunswered vnto Saul his father, and sayde to him: Wherfore should he dye? what hath he done |
[32]ויען יהונתן את שאול אביו ויאמר אליו למה יומת מה עשה |
| [33]And Saul lift vp a speare to hit him, wherby Ionathan wist well that it was vtterly determined of his father to slay Dauid |
[33]ויטל שאול את החנית עליו להכתו וידע יהונתן כי כלה היא מעם אביו להמית את דוד |
| [34]And so Ionathan arose from the table in a great anger, and did eate no meate the seconde day of the moneth: for he was sory for Dauid, because his father had done him shame |
[34]ויקם יהונתן מעם השלחן בחרי אף ולא אכל ביום החדש השני לחם־כי נעצב אל דוד כי הכלמו אביו |
| [35]On the next morning, Ionathan went out into the fielde, at ye time appoynted with Dauid, and a litle lad with him |
[35]ויהי בבקר ויצא יהונתן השדה למועד דוד ונער קטן עמו |
| [36]And he sayde vnto his boy: Runne, and seke out myne arrowes whiche I shote. And as the boy ran, he shot an arrowe beyond him |
[36]ויאמר לנערו־רץ מצא נא את החצים אשר אנכי מורה הנער רץ והוא ירה החצי להעברו |
| [37]And when the lad was come to the place whyther Ionathan had shot the arrowe, Ionathan cryed after the lad, & sayd: Is not the arrowe beyond there |
[37]ויבא הנער עד מקום החצי אשר ירה יהונתן ויקרא יהונתן אחרי הנער ויאמר הלוא החצי ממך והלאה |
| [38]And Ionathan cried after the lad againe: Make speede, haste, & stand not still. And Ionathans lad gathered vp the arrowes, and came to his maister |
[38]ויקרא יהונתן אחרי הנער מהרה חושה אל תעמד וילקט נער יהונתן את החצי [Q: החצים] ויבא אל אדניו |
| [39]But the lad wist nothing of the matter, only Ionathan an Dauid wist it |
[39]והנער לא ידע מאומה אך יהונתן ודוד ידעו את הדבר |
| [40]And Ionathan gaue his instrumetes vnto the lad that was with him, and sayd vnto him: Go, and carry them to the towne |
[40]ויתן יהונתן את כליו אל הנער אשר לו ויאמר לו לך הביא העיר |
| [41]And assoone as the lad was gone, Dauid arose out of a place that was towarde the south, & fel on his face to the ground, & bowed him selfe three times, And they kissed either other, and wept together, so long till Dauid exceeded |
[41]הנער בא ודוד קם מאצל הנגב ויפל לאפיו ארצה וישתחו שלש פעמים וישקו איש את רעהו ויבכו איש את רעהו עד דוד הגדיל |
| [42]And Ionathan sayd to Dauid, Go in peace: And the thinges which we haue sworne both of vs in ye name of the lord, saying, the Lord be betweene thee & me, and betweene thy sede & myne: let them stand for euer. And he arose, & departed: And Ionathan went into the towne |
[42]ויאמר יהונתן לדוד לך לשלום אשר נשבענו שנינו אנחנו בשם יהוה לאמר יהוה יהיה ביני ובינך ובין זרעי ובין זרעך עד עולם |