|
|
| [1]ואמר אגרפוס לפולוס מפס לכ לממללו על אפי נפשׁכ הידינ פולוס פשׁט אידה ונפק הוא רוחא ואמר |
[1]Then Agrippa said unto Paul, Thou art permitted to speak for thyself. So Paul stretched forth the hand, and answered for himself. |
| [2]על כל מא דמתרשׁא אנא מנ יהודיא מלכא אגרפא סבר אנא על נפשׁי דטובנא אנא דקדמיכ יומנא נפק אנא רוחא |
[2]I think myself happy, King Agrippa, because I shall answer this day before thee of all the things whereof I am accused of the Jews: |
| [3]יתיראית דידע אנא דמפס אנת בכלהונ זאטמא ונמוסא דיהודיא מטל הנא בעא אנא מנכ דבמגרת רוחא תשׁמעני |
[3]Chiefly, because thou hast knowledge of all customs, and questions which are among the Jews: wherefore I beseech thee, to hear me patiently. |
| [4]ידעינ אנונ גיר אפ הנונ יהודיא אנ צבינ דנסהדונ דוברי דמנ טליותי דהוו לי מנ שׁוריא בעמי ובאורשׁלמ |
[4]As touching my life from my childhood and what it was from the beginning among mine own nation at Jerusalem, know all the Jews, |
| [5]מטל דמנ נוגרא מפסינ בי וידעינ דביולפנא רשׁיא דפרישׁא חיית |
[5]Which knew me heretofore (if they would testify) that after the most strait sect of our religion I lived a Pharisee. |
| [6]והשׁא על סברא דשׁוודיא דהוא הוא לאבהתנ מנ אלהא קאמ אנא ומתתדינ אנא |
[6]And now I stand and am accused for the hope of the promise made of God unto our fathers. |
| [7]דעל הנא סברא תרתעסרא שׁרבנ מסברנ דנמנענ בצלותא חפיטתא דאיממא ודלליא ועלוהי על הנא סברא מתרשׁא אנא מנ אידי יהודיא מלכא אגרפא |
[7]Whereunto our twelve tribes instantly serving God day and night, hope to come: for the which hope's sake, O King Agrippa, I am accused of the Jews. |
| [8]מנא דינינ אנתונ לא ולא דנהימנ דמקימ אלהא מיתא |
[8]Why should it be thought a thing incredible unto you, that God should raise again the dead? |
| [9]אנא גיר מנ קדימ סמת ברעיני דסקובלא סגיאא אסעור לוקבל שׁמה דישׁוע נצריא |
[9]I also verily thought in myself, that I ought to do many contrary things against the Name of Jesus of Nazareth. |
| [10]הדא דעבדת אפ באורשׁלמ וקדישׁא סגיאא ארמית בית אסירא בשׁולטנא דקבלת מנ רבי כהנא וכד מתקטלינ הוו מנהונ אשׁתותפת לאילינ דחיבו אנונ |
[10]Which thing I also did in Jerusalem: for many of the Saints I shut up in prison, having received authority of the high Priests, and when they were put to death, I gave my sentence. |
| [11]ובכל כנושׁא משׁתנד הוית בהונ כד אלץ הוית דנהוונ מגדפינ בשׁמה דישׁוע וברוגזא סגיאא דמלא הוית עליהונ אפ למדינתא אחרניתא נפק הוית למרדפ אנונ |
[11]And I punished them throughout all the Synagogues, and compelled them to blaspheme, and being more mad against them, I persecuted them, even unto strange cities. |
| [12]וכד אזל הוית מטל הדא לדרמסוק בשׁולטנא ובמפסנותא דרבי כהנא |
[12]At which time, even as I went to Damascus with authority, and commission from the high Priests, |
| [13]בפלגה דיומא באורחא חזית מנ שׁמיא או מלכא דאזלג עלי ועל כל דעמי הוו נוהרא דמיתר מנ דשׁמשׁא |
[13]At midday, O King, I saw in the way a light from heaven, passing the brightness of the sun, shine round about me, and them which went with me. |
| [14]ונפלנ כלנ על ארעא ושׁמעת קלא כד אמר לי עבראית שׁאול שׁאול מנא רדפ אנת לי קשׁא הו לכ למבעטו לעוקסא |
[14]So when we were all fallen to the earth, I heard a voice speaking unto me, and saying in the Hebrew tongue, Saul, Saul, why persecutest thou me? It is hard for thee to kick against pricks. |
| [15]ואנא אמרת מנ אנת מרי ומרנ אמר לי אנא הו ישׁוע נצריא דאנת רדפ אנת |
[15]Then I said, Who art thou, Lord? And he said, I am Jesus whom thou persecutest. |
| [16]ואמר לי קומ על רגליכ מטל הדא גיר אתחזית לכ דאקימכ משׁמשׁנא וסהדא דמדמ דחזיתני ודעתיד אנת דתחזיני |
[16]But rise and stand up on thy feet: for I have appeared unto thee for this purpose, to appoint thee a minister and a witness, both of the things which thou hast seen, and of the things in the which I will appear unto thee, |
| [17]ואפציכ מנ עמא דיהודיא ומנ עממא אחרנא דלותהונ משׁדר אנא לכ |
[17]Delivering thee from the people, and from the Gentiles, unto whom now I send thee, |
| [18]דתפתח עיניהונ איכ דנהפכונ מנ חשׁוכא לנהירא ומנ שׁולטנה דסטנא לות אלהא ונקבלונ שׁובקנ חטהא ופסא עמ קדישׁא בהימנותא דבי |
[18]To open their eyes, that they may turn from darkness to light, and from the power of Satan unto God, that they may receive forgiveness of sins, and inheritance among them, which are sanctified by faith in me. |
| [19]מטל הדא מלכא אגרפא לא קמת בחרינא לוקבל חזוא שׁמינא |
[19]Wherefore, King Agrippa, I was not disobedient unto the heavenly vision, |
| [20]אלא אכרזת מנ לקודמינ להנונ דבדרמסוק ולהנונ דבאורשׁלמ ודבכלהינ קוריא דיהוד ואפ לעממא אכרזת דנתובונ ונתפנונ לות אלהא ונעבדונ עבדא דשׁוינ לתיבותא |
[20]But showed first unto them of Damascus, and at Jerusalem, and throughout all the coasts of Judea, and then to the Gentiles, that they should repent, and turn to God, and do works worthy amendment of life. |
| [21]ועל אפי הלינ אחדוני יהודיא בהיכלא וצבינ הוו למקטלני |
[21]For this cause the Jews caught me in the Temple, and went about to kill me. |
| [22]עדרני דינ אלהא עדמא ליומא הנא והא קאמ אנא ומסהד אנא לזעורא ולרבא כד מדמ לבר מנ מושׁא ונביא לא אמר אנא אלא אילינ דהנונ אמרו דעתידנ דנהוינ |
[22]Nevertheless, I obtained help of God, and continue unto this day, witnessing both to small and to great, saying none other things, than those which the Prophets and Moses did say should come, |
| [23]דנחשׁ משׁיחא ודנהוא רשׁיתא דקימתא דמנ בית מיתא ודעתיד דנכרז נוהרא לעמא ולעממא |
[23]To wit, that Christ should suffer, and that he should be the first that should rise from the dead, and should show light unto the people, and to the Gentiles. |
| [24]וכד הכנא נפק הוא פולוס רוחא קעא פהסטוס בקלא רמא שׁנית לכ פולא ספרא סגיאא עבדכ דתשׁנא |
[24]And as he thus answered for himself, Festus said with a loud voice, Paul, thou art besides thyself: much learning doth make thee mad. |
| [25]אמר לה פולוס לא שׁנית נציחא פהסטוס אלא מלי שׁררא ותקנותא ממלל אנא |
[25]But he said, I am not mad, O noble Festus, but I speak the words of truth and soberness. |
| [26]ואפ מלכא אגרפוס יתיראית ידע עליהינ דהלינ ומטל הנא עינ בגלא ממלל אנא קדמוהי מטל דחדא מנ הלינ מלא לא סבר אנא דטעינ לה דלא הוא בטושׁיא סעירנ |
[26]For the King knoweth of these things, before whom also I speak boldly: for I am persuaded that none of these things are hid from him: for this thing was not done in a corner. |
| [27]מהימנ אנת מלכא אגרפא לנביא ידע אנא דמהימנ אנת |
[27]O King Agrippa, believest thou the Prophets? I know that thou believest. |
| [28]אמר לה אגרפוס בקליל מדמ מפיס אנת לי דאהוא כרסטינא |
[28]Then Agrippa said unto Paul, Almost thou persuadest me to become a Christian. |
| [29]ופולוס אמר בעא הוית מנ אלהא בקליל ובסגי לא הוא לכ בלחוד אלא אפ לכלהונ אילינ דשׁמעינ לי יומנא דנהוונ אכותי לבר מנ אסורא הלינ |
[29]Then Paul said, I would to God that not only thou, but also all that hear me today, were both almost, and altogether such as I am, except these bonds. |
| [30]וקמ לה מלכא והגמונא וברניקא ואילינ דיתבינ הוו עמהונ |
[30]And when he had thus spoken, the King rose up, and the governor, and Bernice, and they that sat with them. |
| [31]וכד פרקו מנ תמנ ממללינ הוו חד עמ חד ואמרינ דמדמ דשׁוא למותא או לאסורא לא עבד גברא הנא |
[31]And when they were gone apart, they talked between themselves, saying, This man doeth nothing worthy of death, nor of bonds. |
| [32]ואמר אגרפוס לפהסטוס משׁכח הוא גברא הנא דנשׁתרא אלו בגנ קסר לא קרא |
[32]Then said Agrippa unto Festus, This man might have been loosed, if he had not appealed unto Caesar. |