|
|
| [1]ובשנים עשר חדש הוא חדש אדר בשלושה עשר יום בו אשר הגיע דבר המלך ודתו להעשות ביום אשר שברו איבי היהודים לשלוט בהם ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשנאיהם |
[1]So in the twelfth month, which is the month Adar, upon the thirteenth day of the same, when the king's commandment and his decree drew near to be put in execution, in the day that the enemies of the Jews hoped to have power over them (but it turned contrary: for the Jews had rule over them that hated them) |
| [2]נקהלו היהודים בעריהם בכל מדינות המלך אחשורוש לשלח יד במבקשי רעתם ואיש לא עמד לפניהם כי נפל פחדם על כל העמים |
[2]The Jews gathered themselves together into their cities throughout all the provinces of the king Ahasuerus [Xerxes], to lay hand on such as sought their hurt, and no man could withstand them: for the fear of them fell upon all people. |
| [3]וכל שרי המדינות והאחשדרפנים והפחות ועשי המלאכה אשר למלך־מנשאים את היהודים כי נפל פחד מרדכי עליהם |
[3]And all the rulers of the provinces, and the princes and the captains, and the officers of the king exalted the Jews: for the fear of Mordecai fell upon them. |
| [4]כי גדול מרדכי בבית המלך ושמעו הולך בכל המדינות כי האיש מרדכי הולך וגדול |
[4]For Mordecai was great in the king's house, and the report of him went through all the provinces: for this man Mordecai waxed greater and greater. |
| [5]ויכו היהודים בכל איביהם מכת חרב והרג ואבדן ויעשו בשנאיהם כרצונם |
[5]Thus the Jews smote all their enemies with strokes of the sword and slaughter, and destruction, and did what they would unto those that hated them. |
| [6]ובשושן הבירה הרגו היהודים ואבד־חמש מאות איש |
[6]And at Shushan the palace slew the Jews and destroyed five hundred men, |
| [7]ואת פרשנדתא ואת דלפון ואת אספתא |
[7]And Parshandatha, and Dalphon, and Aspatha, |
| [8]ואת פורתא ואת אדליא ואת ארידתא |
[8]And Poratha, and Adalia, and Aridatha, |
| [9]ואת פרמשתא ואת אריסי ואת ארידי ואת ויזתא |
[9]And Parmashta, and Arisai, and Aridai, and Vajezatha, |
| [10]עשרת בני המן בן המדתא צרר היהודים־הרגו ובבזה־לא שלחו את ידם |
[10]The ten sons of Haman, the son of Hammedatha, the adversary of the Jews slew they: but they laid not their hands on the spoil. |
| [11]ביום ההוא בא מספר ההרוגים בשושן הבירה־לפני המלך |
[11]On the same day came the number of those that were slain, unto the palace of Shushan before the king. |
| [12]ויאמר המלך לאסתר המלכה בשושן הבירה הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש ואת עשרת בני המן־בשאר מדינות המלך מה עשו ומה שאלתך וינתן לך ומה בקשתך עוד ותעש |
[12]And the king said unto the queen Esther, The Jews have slain in Shushan the palace and destroyed five hundred men, and the ten sons of Haman: what have they done in the rest of the king's provinces? And what is thy petition, that it may be given thee? Or what is thy request moreover, that it may be performed? |
| [13]ותאמר אסתר אם על המלך טוב־ינתן גם מחר ליהודים אשר בשושן לעשות כדת היום ואת עשרת בני המן יתלו על העץ |
[13]Then said Esther, If it please the king, let it be granted also tomorrow to the Jews that are in Shushan, to do according unto this day's decree, that they may hang upon the tree Haman's ten sons. |
| [14]ויאמר המלך להעשות כן ותנתן דת בשושן ואת עשרת בני המן תלו |
[14]And the king charged to do so, and the decree was given at Shushan, and they hanged Haman's ten sons. |
| [15]ויקהלו היהודיים [Q: היהודים] אשר בשושן גם ביום ארבעה עשר לחדש אדר ויהרגו בשושן שלש מאות איש ובבזה־לא שלחו את ידם |
[15]So the Jews that were in Shushan, assembled themselves upon the fourteenth day of the month Adar, and slew three hundred men in Shushan, but on the spoil they laid not their hand. |
| [16]ושאר היהודים אשר במדינות המלך נקהלו ועמד על נפשם ונוח מאיביהם והרוג בשנאיהם חמשה ושבעים אלף ובבזה־לא שלחו את ידם |
[16]And the rest of the Jews that were in the king's provinces assembled themselves, and stood for their lives, and had rest from their enemies, and slew of them that hated them, seventy and five thousand: but they laid not their hand on the spoil. |
| [17]ביום שלושה עשר לחדש אדר ונוח בארבעה עשר בו ועשה אתו יום משתה ושמחה |
[17]This they did on the thirteenth day of the month Adar, and rested the fourteenth day thereof, and kept it a day of feasting and joy. |
| [18]והיהודיים [Q: והיהודים] אשר בשושן נקהלו בשלושה עשר בו ובארבעה עשר בו ונוח בחמשה עשר בו ועשה אתו יום משתה ושמחה |
[18]But the Jews that were in Shushan assembled themselves on the thirteenth day, and on the fourteenth thereof, and they rested on the fifteenth of the same, and kept it a day of feasting and joy. |
| [19]על כן היהודים הפרוזים [Q: הפרזים] הישבים בערי הפרזות־עשים את יום ארבעה עשר לחדש אדר שמחה ומשתה ויום טוב ומשלח מנות איש לרעהו |
[19]Therefore the Jews of the villages that dwelt in the unwalled towns, kept the fourteenth day of the month Adar with joy and feasting, even a joyful day, and every one sent presents unto his neighbor. |
| [20]ויכתב מרדכי את הדברים האלה וישלח ספרים אל כל היהודים אשר בכל מדינות המלך אחשורוש־הקרובים והרחוקים |
[20]And Mordecai wrote these words, and sent letters unto all the Jews that were through all the provinces of the king Ahasuerus [Xerxes], both near and far, |
| [21]לקים עליהם־להיות עשים את יום ארבעה עשר לחדש אדר ואת יום חמשה עשר בו בכל שנה ושנה |
[21]Enjoining them that they should keep the fourteenth day of the month Adar, and the fifteenth day of the same, every year. |
| [22]כימים אשר נחו בהם היהודים מאיביהם והחדש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלח מנות איש לרעהו ומתנות לאבינים |
[22]According to the days wherein the Jews rested from their enemies, and the month which was turned unto them from sorrow to joy, and from mourning into a joyful day, to keep them the days of feasting, and joy, and to send presents every man to his neighbor, and gifts to the poor. |
| [23]וקבל היהודים את אשר החלו לעשות ואת אשר כתב מרדכי אליהם |
[23]And the Jews promised to do as they had begun, and as Mordecai had written unto them, |
| [24]כי המן בן המדתא האגגי צרר כל היהודים־חשב על היהודים לאבדם והפל פור הוא הגורל להמם ולאבדם |
[24]Because Haman the son of Hammedatha the Agagite all the Jews' adversary, had imagined against the Jews, to destroy them, and had cast Pur (that is a lot) to consume and destroy them. |
| [25]ובבאה לפני המלך אמר עם הספר ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים על ראשו ותלו אתו ואת בניו על העץ |
[25]And when she came before the king, he commanded by letters, Let this wicked device (which he imagined against the Jews) turn upon his own head, and let them hang him and his sons on the tree. |
| [26]על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור־על כן על כל דברי האגרת הזאת ומה ראו על ככה ומה הגיע אליהם |
[26]Therefore they called these days Purim, by the name of Pur, and because of all the words of this letter, and of that which they had seen besides this, and of that which had come unto them. |
| [27]קימו וקבל [Q: וקבלו] היהודים עליהם ועל זרעם ועל כל הנלוים עליהם ולא יעבור־להיות עשים את שני הימים האלה ככתבם וכזמנם בכל שנה ושנה |
[27]The Jews also ordained, and promised for them and for their seed, and for all that joined unto them, that they would not fail to observe those two days every year, according to their writing, and according to their season, |
| [28]והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור משפחה ומשפחה מדינה ומדינה ועיר ועיר וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם |
[28]And that these days should be remembered, and kept throughout every generation and every family, and every province, and every city: even these days of Purim should not fail among the Jews, and the memorial of them should not perish from their seed. |
| [29]ותכתב אסתר המלכה בת אביחיל ומרדכי היהודי־את כל תקף לקים את אגרת הפרים הזאת־השנית |
[29]And the queen Esther the daughter of Abihail and Mordecai the Jew wrote with all authority (to confirm this letter of Purim the second time) |
| [30]וישלח ספרים אל כל היהודים אל שבע ועשרים ומאה מדינה־מלכות אחשורוש דברי שלום ואמת |
[30]And he sent letters unto all the Jews to the hundred and seven and twenty provinces of the kingdom of Ahasuerus [Xerxes], with words of peace and truth, |
| [31]לקים את ימי הפרים האלה בזמניהם כאשר קים עליהם מרדכי היהודי ואסתר המלכה וכאשר קימו על נפשם ועל זרעם דברי הצומות וזעקתם |
[31]To confirm these days of Purim, according to their seasons, as Mordecai the Jew and Esther the queen had appointed them, and as they had promised for themselves and for their seed with fasting and prayer. |
| [32]ומאמר אסתר־קים דברי הפרים האלה ונכתב בספר |
[32]And the decree of Esther confirmed these words of Purim, and was written in the book. |