[1]ובשנים עשר חדש הוא חדש אדר בשלושה עשר יום בו אשר הגיע דבר המלך ודתו להעשות ביום אשר שברו איבי היהודים לשלוט בהם ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשנאיהם[2]נקהלו היהודים בעריהם בכל מדינות המלך אחשורוש לשלח יד במבקשי רעתם ואיש לא עמד לפניהם כי נפל פחדם על כל העמים[3]וכל שרי המדינות והאחשדרפנים והפחות ועשי המלאכה אשר למלך־מנשאים את היהודים כי נפל פחד מרדכי עליהם[4]כי גדול מרדכי בבית המלך ושמעו הולך בכל המדינות כי האיש מרדכי הולך וגדול[5]ויכו היהודים בכל איביהם מכת חרב והרג ואבדן ויעשו בשנאיהם כרצונם[6]ובשושן הבירה הרגו היהודים ואבד־חמש מאות איש[7]ואת פרשנדתא ואת דלפון ואת אספתא[8]ואת פורתא ואת אדליא ואת ארידתא[9]ואת פרמשתא ואת אריסי ואת ארידי ואת ויזתא[10]עשרת בני המן בן המדתא צרר היהודים־הרגו ובבזה־לא שלחו את ידם[11]ביום ההוא בא מספר ההרוגים בשושן הבירה־לפני המלך[12]ויאמר המלך לאסתר המלכה בשושן הבירה הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש ואת עשרת בני המן־בשאר מדינות המלך מה עשו ומה שאלתך וינתן לך ומה בקשתך עוד ותעש[13]ותאמר אסתר אם על המלך טוב־ינתן גם מחר ליהודים אשר בשושן לעשות כדת היום ואת עשרת בני המן יתלו על העץ[14]ויאמר המלך להעשות כן ותנתן דת בשושן ואת עשרת בני המן תלו[15]ויקהלו היהודיים [Q: היהודים] אשר בשושן גם ביום ארבעה עשר לחדש אדר ויהרגו בשושן שלש מאות איש ובבזה־לא שלחו את ידם[16]ושאר היהודים אשר במדינות המלך נקהלו ועמד על נפשם ונוח מאיביהם והרוג בשנאיהם חמשה ושבעים אלף ובבזה־לא שלחו את ידם[17]ביום שלושה עשר לחדש אדר ונוח בארבעה עשר בו ועשה אתו יום משתה ושמחה[18]והיהודיים [Q: והיהודים] אשר בשושן נקהלו בשלושה עשר בו ובארבעה עשר בו ונוח בחמשה עשר בו ועשה אתו יום משתה ושמחה[19]על כן היהודים הפרוזים [Q: הפרזים] הישבים בערי הפרזות־עשים את יום ארבעה עשר לחדש אדר שמחה ומשתה ויום טוב ומשלח מנות איש לרעהו[20]ויכתב מרדכי את הדברים האלה וישלח ספרים אל כל היהודים אשר בכל מדינות המלך אחשורוש־הקרובים והרחוקים[21]לקים עליהם־להיות עשים את יום ארבעה עשר לחדש אדר ואת יום חמשה עשר בו בכל שנה ושנה[22]כימים אשר נחו בהם היהודים מאיביהם והחדש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלח מנות איש לרעהו ומתנות לאבינים[23]וקבל היהודים את אשר החלו לעשות ואת אשר כתב מרדכי אליהם[24]כי המן בן המדתא האגגי צרר כל היהודים־חשב על היהודים לאבדם והפל פור הוא הגורל להמם ולאבדם[25]ובבאה לפני המלך אמר עם הספר ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים על ראשו ותלו אתו ואת בניו על העץ[26]על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור־על כן על כל דברי האגרת הזאת ומה ראו על ככה ומה הגיע אליהם[27]קימו וקבל [Q: וקבלו] היהודים עליהם ועל זרעם ועל כל הנלוים עליהם ולא יעבור־להיות עשים את שני הימים האלה ככתבם וכזמנם בכל שנה ושנה[28]והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור משפחה ומשפחה מדינה ומדינה ועיר ועיר וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם[29]ותכתב אסתר המלכה בת אביחיל ומרדכי היהודי־את כל תקף לקים את אגרת הפרים הזאת־השנית[30]וישלח ספרים אל כל היהודים אל שבע ועשרים ומאה מדינה־מלכות אחשורוש דברי שלום ואמת[31]לקים את ימי הפרים האלה בזמניהם כאשר קים עליהם מרדכי היהודי ואסתר המלכה וכאשר קימו על נפשם ועל זרעם דברי הצומות וזעקתם[32]ומאמר אסתר־קים דברי הפרים האלה ונכתב בספר