|
|
| [1]ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראת ויקרא את עשו בנו הגדל ויאמר אליו בני ויאמר אליו הנני |
[1]Senuit autem Isaac, et caligaverunt oculi ejus, et videre non poterat: vocavitque Esau filium suum majorem, et dixit ei: Fili mi? Cui respondit: Adsum. |
| [2]ויאמר הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי |
[2]Cui pater: Vides, inquit, quod senuerim, et ignorem diem mortis meæ. |
| [3]ועתה שא נא כליך תליך וקשתך וצא השדה וצודה לי צידה [Q: ציד] |
[3]Sume arma tua, pharetram, et arcum, et egredere foras: cumque venatu aliquid apprehenderis, |
| [4]ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי והביאה לי־ואכלה בעבור תברכך נפשי בטרם אמות |
[4]fac mihi inde pulmentum sicut velle me nosti, et affer ut comedam: et benedicat tibi anima mea antequam moriar. |
| [5]ורבקה שמעת־בדבר יצחק אל עשו בנו וילך עשו השדה לצוד ציד להביא |
[5]Quod cum audisset Rebecca, et ille abiisset in agrum ut jussionem patris impleret, |
| [6]ורבקה אמרה אל יעקב בנה לאמר הנה שמעתי את אביך מדבר אל עשו אחיך לאמר |
[6]dixit filio suo Jacob: Audivi patrem tuum loquentem cum Esau fratre tuo, et dicentem ei: |
| [7]הביאה לי ציד ועשה לי מטעמים ואכלה ואברככה לפני יהוה לפני מותי |
[7]Affer mihi de venatione tua, et fac cibos ut comedam, et benedicam tibi coram Domino antequam moriar. |
| [8]ועתה בני שמע בקלי־לאשר אני מצוה אתך |
[8]Nunc ergo, fili mi, acquiesce consiliis meis: |
| [9]לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים טבים ואעשה אתם מטעמים לאביך כאשר אהב |
[9]et pergens ad gregem, affer mihi duos hædos optimos, ut faciam ex eis escas patri tuo, quibus libenter vescitur: |
| [10]והבאת לאביך ואכל בעבר אשר יברכך לפני מותו |
[10]quas cum intuleris, et comederit, benedicat tibi priusquam moriatur. |
| [11]ויאמר יעקב אל רבקה אמו הן עשו אחי איש שער ואנכי איש חלק |
[11]Cui ille respondit: Nosti quod Esau frater meus homo pilosus sit, et ego lenis: |
| [12]אולי ימשני אבי והייתי בעיניו כמתעתע והבאתי עלי קללה ולא ברכה |
[12]si attrectaverit me pater meus, et senserit, timeo ne putet me sibi voluisse illudere, et inducam super me maledictionem pro benedictione. |
| [13]ותאמר לו אמו עלי קללתך בני אך שמע בקלי ולך קח לי |
[13]Ad quem mater: In me sit, ait, ista maledictio, fili mi: tantum audi vocem meam, et pergens, affer quæ dixi. |
| [14]וילך ויקח ויבא לאמו ותעש אמו מטעמים כאשר אהב אביו |
[14]Abiit, et attulit, deditque matri. Paravit illa cibos, sicut velle noverat patrem illius. |
| [15]ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדל החמדת אשר אתה בבית ותלבש את יעקב בנה הקטן |
[15]Et vestibus Esau valde bonis, quas apud se habebat domi, induit eum: |
| [16]ואת ערת גדיי העזים הלבישה על ידיו־ועל חלקת צואריו |
[16]pelliculasque hædorum circumdedit manibus, et colli nuda protexit: |
| [17]ותתן את המטעמים ואת הלחם אשר עשתה ביד יעקב בנה |
[17]deditque pulmentum, et panes, quos coxerat, tradidit. |
| [18]ויבא אל אביו ויאמר אבי ויאמר הנני מי אתה בני |
[18]Quibus illatis, dixit: Pater mi? At ille respondit: Audio. Quis es tu, fili mi? |
| [19]ויאמר יעקב אל אביו אנכי עשו בכרך־עשיתי כאשר דברת אלי קום נא שבה ואכלה מצידי־בעבור תברכני נפשך |
[19]Dixitque Jacob: Ego sum primogenitus tuus Esau: feci sicut præcepisti mihi: surge, sede, et comede de venatione mea, ut benedicat mihi anima tua. |
| [20]ויאמר יצחק אל בנו מה זה מהרת למצא בני ויאמר כי הקרה יהוה אלהיך לפני |
[20]Rursumque Isaac ad filium suum: Quomodo, inquit, tam cito invenire potuisti, fili mi? Qui respondit: Voluntas Dei fuit ut cito occurreret mihi quod volebam. |
| [21]ויאמר יצחק אל יעקב גשה נא ואמשך בני האתה זה בני עשו אם לא |
[21]Dixitque Isaac: Accede huc, ut tangam te, fili mi, et probem utrum tu sis filius meus Esau, an non. |
| [22]ויגש יעקב אל יצחק אביו וימשהו ויאמר הקל קול יעקב והידים ידי עשו |
[22]Accessit ille ad patrem, et palpato eo, dixit Isaac: Vox quidem, vox Jacob est: sed manus, manus sunt Esau. |
| [23]ולא הכירו־כי היו ידיו כידי עשו אחיו שערת ויברכהו |
[23]Et non cognovit eum, quia pilosæ manus similitudinem majoris expresserant. Benedicens ergo illi, |
| [24]ויאמר אתה זה בני עשו ויאמר אני |
[24]ait: Tu es filius meus Esau? Respondit: Ego sum. |
| [25]ויאמר הגשה לי ואכלה מציד בני־למען תברכך נפשי ויגש לו ויאכל ויבא לו יין וישת |
[25]At ille: Affer mihi, inquit, cibos de venatione tua, fili mi, ut benedicat tibi anima mea. Quos cum oblatos comedisset, obtulit ei etiam vinum. Quo hausto, |
| [26]ויאמר אליו יצחק אביו גשה נא ושקה לי בני |
[26]dixit ad eum: Accede ad me, et da mihi osculum, fili mi. |
| [27]ויגש וישק לו וירח את ריח בגדיו ויברכהו ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו יהוה |
[27]Accessit, et osculatus est eum. Statimque ut sensit vestimentorum illius fragrantiam, benedicens illi, ait: Ecce odor filii mei sicut odor agri pleni, cui benedixit Dominus. |
| [28]ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ־ורב דגן ותירש |
[28]Det tibi Deus de rore cæli et de pinguedine terræ abundantiam frumenti et vini. |
| [29]יעבדוך עמים וישתחו [Q: וישתחוו] לך לאמים־הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך ארריך ארור ומברכיך ברוך |
[29]Et serviant tibi populi, et adorent te tribus: esto dominus fratrum tuorum, et incurventur ante te filii matris tuæ: qui maledixerit tibi, sit ille maledictus, et qui benedixerit tibi, benedictionibus repleatur. |
| [30]ויהי כאשר כלה יצחק לברך את יעקב ויהי אך יצא יצא יעקב מאת פני יצחק אביו ועשו אחיו בא מצידו |
[30]Vix Isaac sermonem impleverat, et egresso Jacob foras, venit Esau, |
| [31]ויעש גם הוא מטעמים ויבא לאביו ויאמר לאביו יקם אבי ויאכל מציד בנו־בעבר תברכני נפשך |
[31]coctosque de venatione cibos intulit patri, dicens: Surge, pater mi, et comede de venatione filii tui, ut benedicat mihi anima tua. |
| [32]ויאמר לו יצחק אביו מי אתה ויאמר אני בנך בכרך עשו |
[32]Dixitque illi Isaac: Quis enim es tu? Qui respondit: Ego sum filius tuus primogenitus Esau. |
| [33]ויחרד יצחק חרדה גדלה עד מאד ויאמר מי אפוא הוא הצד ציד ויבא לי ואכל מכל בטרם תבוא ואברכהו גם ברוך יהיה |
[33]Expavit Isaac stupore vehementi: et ultra quam credi potest admirans, ait: Quis igitur ille est qui dudum captam venationem attulit mihi, et comedi ex omnibus priusquam tu venires; benedixique ei, et erit benedictus? |
| [34]כשמע עשו את דברי אביו ויצעק צעקה גדלה ומרה עד מאד ויאמר לאביו ברכני גם אני אבי |
[34]Auditis Esau sermonibus patris, irrugiit clamore magno: et consternatus, ait: Benedic etiam et mihi, pater mi. |
| [35]ויאמר בא אחיך במרמה ויקח ברכתך |
[35]Qui ait: Venit germanus tuus fraudulenter, et accepit benedictionem tuam. |
| [36]ויאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים־את בכרתי לקח והנה עתה לקח ברכתי ויאמר הלא אצלת לי ברכה |
[36]At ille subjunxit: Juste vocatum est nomen ejus Jacob: supplantavit enim me en altera vice: primogenita mea ante tulit, et nunc secundo surripuit benedictionem meam. Rursumque ad patrem: Numquid non reservasti, ait, et mihi benedictionem? |
| [37]ויען יצחק ויאמר לעשו הן גביר שמתיו לך ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים ודגן ותירש סמכתיו ולכה אפוא מה אעשה בני |
[37]Respondit Isaac: Dominum tuum illum constitui, et omnes fratres ejus servituti illius subjugavi; frumento et vino stabilivi eum: et tibi post hæc, fili mi, ultra quid faciam? |
| [38]ויאמר עשו אל אביו הברכה אחת הוא לך אבי־ברכני גם אני אבי וישא עשו קלו ויבך |
[38]Cui Esau: Num unam, inquit, tantum benedictionem habes, pater? mihi quoque obsecro ut benedicas. Cumque ejulatu magno fleret, |
| [39]ויען יצחק אביו ויאמר אליו הנה משמני הארץ יהיה מושבך ומטל השמים מעל |
[39]motus Isaac, dixit ad eum: In pinguedine terræ, et in rore cæli desuper, |
| [40]ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבד והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך |
[40]erit benedictio tua. Vives in gladio, et fratri tuo servies: tempusque veniet, cum excutias et solvas jugum ejus de cervicibus tuis. |
| [41]וישטם עשו את יעקב על הברכה אשר ברכו אביו ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי |
[41]Oderat ergo semper Esau Jacob pro benedictione qua benedixerat ei pater: dixitque in corde suo: Venient dies luctus patris mei, et occidam Jacob fratrem meum. |
| [42]ויגד לרבקה את דברי עשו בנה הגדל ותשלח ותקרא ליעקב בנה הקטן ותאמר אליו הנה עשו אחיך מתנחם לך להרגך |
[42]Nuntiata sunt hæc Rebeccæ: quæ mittens et vocans Jacob filium suum, dixit ad eum: Ecce Esau frater tuus minatur ut occidat te. |
| [43]ועתה בני שמע בקלי וקום ברח לך אל לבן אחי חרנה |
[43]Nunc ergo, fili mi, audi vocem meam, et consurgens fuge ad Laban fratrem meum in Haran: |
| [44]וישבת עמו ימים אחדים־עד אשר תשוב חמת אחיך |
[44]habitabisque cum eo dies paucos, donec requiescat furor fratris tui, |
| [45]עד שוב אף אחיך ממך ושכח את אשר עשית לו ושלחתי ולקחתיך משם למה אשכל גם שניכם יום אחד |
[45]et cesset indignatio ejus, obliviscaturque eorum quæ fecisti in eum: postea mittam, et adducam te inde huc: cur utroque orbabor filio in uno die? |
| [46]ותאמר רבקה אל יצחק קצתי בחיי מפני בנות חת אם לקח יעקב אשה מבנות חת כאלה מבנות הארץ־למה לי חיים |
[46]Dixitque Rebecca ad Isaac: Tædet me vitæ meæ propter filias Heth: si acceperit Jacob uxorem de stirpe hujus terræ, nolo vivere. |