|
|
| [1]והרעב כבד בארץ |
[1]Now great famine was in the land. |
| [2]ויהי כאשר כלו לאכל את השבר אשר הביאו ממצרים ויאמר אליהם אביהם שבו שברו לנו מעט אכל |
[2]And when they had eaten up the victual, which they had brought from Egypt, their father said unto them, Turn again , and buy us a little food. |
| [3]ויאמר אליו יהודה לאמר העד העד בנו האיש לאמר לא תראו פני בלתי אחיכם אתכם |
[3]And Judah answered him, saying, The man charged us by an oath, saying, Never see my face, except your brother be with you. |
| [4]אם ישך משלח את אחינו אתנו־נרדה ונשברה לך אכל |
[4]If thou wilt send our brother with us, we will go down, and buy thee food: |
| [5]ואם אינך משלח לא נרד כי האיש אמר אלינו לא תראו פני בלתי אחיכם אתכם |
[5]But if thou wilt not send him, we will not go down: for the man said unto us, Look me not in the face, except your brother be with you. |
| [6]ויאמר ישראל למה הרעתם לי־להגיד לאיש העוד לכם אח |
[6]And Israel said, Wherefore dealt ye so evil with me, as to tell the man, whether ye had yet a brother or no? |
| [7]ויאמרו שאול שאל האיש לנו ולמולדתנו לאמר העוד אביכם חי היש לכם אח ונגד לו על פי הדברים האלה הידוע נדע־כי יאמר הורידו את אחיכם |
[7]And they answered, The man asked straightly of ourselves and of our kindred, saying, Is your father yet alive? Have ye any brother? And we told him according to these words: could we know certainly that he would say, Bring your brother down? |
| [8]ויאמר יהודה אל ישראל אביו שלחה הנער אתי־ונקומה ונלכה ונחיה ולא נמות גם אנחנו גם אתה גם טפנו |
[8]Then said Judah to Israel his father, Send the boy with me, that we may rise and go, and that we may live and not die, both we, and thou, and our children. |
| [9]אנכי אערבנו־מידי תבקשנו אם לא הביאתיו אליך והצגתיו לפניך וחטאתי לך כל הימים |
[9]I will be surety for him: of mine hand shalt thou require him. If I bring him not to thee, and set him before thee, then let me bear the blame forever. |
| [10]כי לולא התמהמהנו־כי עתה שבנו זה פעמים |
[10]For except we had made this tarrying, doubtless by this we had returned the second time. |
| [11]ויאמר אלהם ישראל אביהם אם כן אפוא זאת עשו־קחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מנחה מעט צרי ומעט דבש נכאת ולט בטנים ושקדים |
[11]Then their father Israel said unto them, If it must needs be so now, do thus: take of the best fruits of the land in your vessels, and bring the man a present, a little rosin, and a little honey, spices and myrrh, nuts, and almonds: |
| [12]וכסף משנה קחו בידכם ואת הכסף המושב בפי אמתחתיכם תשיבו בידכם־אולי משגה הוא |
[12]And take double money in your hand, and the money, that was brought again in your sack's mouths: carry it again in your hand, lest it were some oversight. |
| [13]ואת אחיכם קחו וקומו שובו אל האיש |
[13]Take also your brother and arise, and go again to the man. |
| [14]ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש ושלח לכם את אחיכם אחר ואת בנימין ואני כאשר שכלתי שכלתי |
[14]And God almighty give you mercy in the sight of the man, that he may deliver you your other brother, and Benjamin: but I shall be robbed of my child, as I have been. |
| [15]ויקחו האנשים את המנחה הזאת ומשנה כסף לקחו בידם ואת בנימן ויקמו וירדו מצרים ויעמדו לפני יוסף |
[15]Thus the men took this present, and took twice so much money in their hand with Benjamin, and rose up, and went down to Egypt and stood before Joseph. |
| [16]וירא יוסף אתם את בנימין ויאמר לאשר על ביתו הבא את האנשים הביתה וטבח טבח והכן כי אתי יאכלו האנשים בצהרים |
[16]And when Joseph saw Benjamin with them, he said to his steward, Bring these men home and kill meat, and make ready: for the men shall eat with me at noon. |
| [17]ויעש האיש כאשר אמר יוסף ויבא האיש את האנשים ביתה יוסף |
[17]And the man did as Joseph bade, and brought the men unto Joseph's house. |
| [18]וייראו האנשים כי הובאו בית יוסף ויאמרו על דבר הכסף השב באמתחתינו בתחלה אנחנו מובאים־להתגלל עלינו ולהתנפל עלינו ולקחת אתנו לעבדים ואת חמרינו |
[18]Now when the men were brought into Joseph's house, they were afraid, and said, Because of the money, that came in our sack's mouths at the first time, are we brought, that he may pick a quarrel against us, and lay something to our charge, and bring us in bondage and our asses. |
| [19]ויגשו אל האיש אשר על בית יוסף וידברו אליו פתח הבית |
[19]Therefore came they to Joseph's steward, and communed with him at the door of the house. |
| [20]ויאמרו בי אדני ירד ירדנו בתחלה לשבר אכל |
[20]And said, Oh sir, we came indeed down hither at the first time to buy food, |
| [21]ויהי כי באנו אל המלון ונפתחה את אמתחתינו והנה כסף איש בפי אמתחתו כספנו במשקלו ונשב אתו בידנו |
[21]And as we came to an inn and opened our sacks, behold, every man's money was in his sack's mouth , even our money in full weight, but we have brought it again in our hands. |
| [22]וכסף אחר הורדנו בידנו לשבר אכל לא ידענו מי שם כספנו באמתחתינו |
[22]Also other money have we brought in our hands to buy food , but we cannot tell, who put our money in our sacks. |
| [23]ויאמר שלום לכם אל תיראו אלהיכם ואלהי אביכם נתן לכם מטמון באמתחתיכם־כספכם בא אלי ויוצא אלהם את שמעון |
[23]And he said, Peace be unto you, fear not: your God and the God of your father hath given you that treasure in your sacks, I had your money: and he brought forth Simeon to them. |
| [24]ויבא האיש את האנשים ביתה יוסף ויתן מים וירחצו רגליהם ויתן מספוא לחמריהם |
[24]So the man led them into Joseph's house, and gave them water to wash their feet, and gave their asses provender. |
| [25]ויכינו את המנחה עד בוא יוסף בצהרים כי שמעו כי שם יאכלו לחם |
[25]And they made ready their present against Joseph came at noon, (for they heard say, that they should eat bread there) |
| [26]ויבא יוסף הביתה ויביאו לו את המנחה אשר בידם הביתה וישתחוו לו ארצה |
[26]When Joseph came home, they brought the present into the house to him, which was in their hands, and bowed down to the ground before him. |
| [27]וישאל להם לשלום ויאמר השלום אביכם הזקן אשר אמרתם־העודנו חי |
[27]And he asked them of their prosperity, and said, Is your father the old man, of whom ye told me, in good health? Is he yet alive? |
| [28]ויאמרו שלום לעבדך לאבינו־עודנו חי ויקדו וישתחו [Q: וישתחוו] |
[28]Who answered, Thy servant our father is in good health, he is yet alive: and they bowed down, and made obeisance. |
| [29]וישא עיניו וירא את בנימין אחיו בן אמו ויאמר הזה אחיכם הקטן אשר אמרתם אלי ויאמר אלהים יחנך בני |
[29]And he lifting up his eyes, beheld his brother Benjamin his mother's son, and said, Is this your younger brother, of whom ye told me? And he said, God be merciful unto thee, my son. |
| [30]וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו אל אחיו ויבקש לבכות ויבא החדרה ויבך שמה |
[30]And Joseph made haste (for his affection was inflamed toward his brother, and sought where to weep) and entered into his chamber, and wept there. |
| [31]וירחץ פניו ויצא ויתאפק־ויאמר שימו לחם |
[31]Afterward he washed his face, and came out, and refrained himself, and said, Set on meat. |
| [32]וישימו לו לבדו ולהם לבדם ולמצרים האכלים אתו לבדם־כי לא יוכלון המצרים לאכל את העברים לחם כי תועבה הוא למצרים |
[32]And they prepared for him by himself, and for them by themselves, and for the Egyptians, which did eat with him, by themselves, because the Egyptians might not eat bread with the Hebrews: for that was an abomination unto the Egyptians. |
| [33]וישבו לפניו־הבכר כבכרתו והצעיר כצערתו ויתמהו האנשים איש אל רעהו |
[33]So they sat before him: the eldest according unto his age, and the youngest according unto his youth. And the men marveled among themselves. |
| [34]וישא משאת מאת פניו אלהם ותרב משאת בנימן ממשאת כלם חמש ידות וישתו וישכרו עמו |
[34]And they took messes from before him, and sent to them: but Benjamin's mess was five times so much as any of theirs: and they drunk, and had of the best drink with him. |