[1]ויעשו בני ישראל הרע בעיני יהוה ויתנם יהוה ביד מדין שבע שנים[2]ותעז יד מדין על ישראל מפני מדין עשו להם בני ישראל את המנהרות אשר בהרים ואת המערות ואת המצדות[3]והיה אם זרע ישראל־ועלה מדין ועמלק ובני קדם ועלו עליו[4]ויחנו עליהם וישחיתו את יבול הארץ עד בואך עזה ולא ישאירו מחיה בישראל ושה ושור וחמור[5]כי הם ומקניהם יעלו ואהליהם יבאו [Q: ובאו] כדי ארבה לרב ולהם ולגמליהם אין מספר ויבאו בארץ לשחתה[6]וידל ישראל מאד מפני מדין ויזעקו בני ישראל אל יהוה[7]ויהי כי זעקו בני ישראל אל יהוה על אדות מדין[8]וישלח יהוה איש נביא אל בני ישראל ויאמר להם כה אמר יהוה אלהי ישראל אנכי העליתי אתכם ממצרים ואציא אתכם מבית עבדים[9]ואצל אתכם מיד מצרים ומיד כל לחציכם ואגרש אותם מפניכם ואתנה לכם את ארצם[10]ואמרה לכם אני יהוה אלהיכם־לא תיראו את אלהי האמרי אשר אתם יושבים בארצם ולא שמעתם בקולי[11]ויבא מלאך יהוה וישב תחת האלה אשר בעפרה אשר ליואש אבי העזרי וגדעון בנו חבט חטים בגת להניס מפני מדין[12]וירא אליו מלאך יהוה ויאמר אליו יהוה עמך גבור החיל[13]ויאמר אליו גדעון בי אדני ויש יהוה עמנו ולמה מצאתנו כל זאת ואיה כל נפלאתיו אשר ספרו לנו אבותינו לאמר הלא ממצרים העלנו יהוה ועתה נטשנו יהוה ויתננו בכף מדין[14]ויפן אליו יהוה ויאמר לך בכחך זה והושעת את ישראל מכף מדין הלא שלחתיך[15]ויאמר אליו בי אדני במה אושיע את ישראל הנה אלפי הדל במנשה ואנכי הצעיר בבית אבי[16]ויאמר אליו יהוה כי אהיה עמך והכית את מדין כאיש אחד[17]ויאמר אליו אם נא מצאתי חן בעיניך ועשית לי אות שאתה מדבר עמי[18]אל נא תמש מזה עד באי אליך והצאתי את מנחתי והנחתי לפניך ויאמר אנכי אשב עד שובך[19]וגדעון בא ויעש גדי עזים ואיפת קמח מצות הבשר שם בסל והמרק שם בפרור ויוצא אליו אל תחת האלה ויגש[20]ויאמר אליו מלאך האלהים קח את הבשר ואת המצות והנח אל הסלע הלז ואת המרק שפוך ויעש כן[21]וישלח מלאך יהוה את קצה המשענת אשר בידו ויגע בבשר ובמצות ותעל האש מן הצור ותאכל את הבשר ואת המצות ומלאך יהוה הלך מעיניו[22]וירא גדעון כי מלאך יהוה הוא ויאמר גדעון אהה אדני יהוה־כי על כן ראיתי מלאך יהוה פנים אל פנים[23]ויאמר לו יהוה שלום לך אל תירא לא תמות[24]ויבן שם גדעון מזבח ליהוה ויקרא לו יהוה שלום עד היום הזה־עודנו בעפרת אבי העזרי[25]ויהי בלילה ההוא ויאמר לו יהוה קח את פר השור אשר לאביך ופר השני שבע שנים והרסת את מזבח הבעל אשר לאביך ואת האשרה אשר עליו תכרת[26]ובנית מזבח ליהוה אלהיך על ראש המעוז הזה־במערכה ולקחת את הפר השני והעלית עולה בעצי האשרה אשר תכרת[27]ויקח גדעון עשרה אנשים מעבדיו ויעש כאשר דבר אליו יהוה ויהי כאשר ירא את בית אביו ואת אנשי העיר מעשות יומם־ויעש לילה[28]וישכימו אנשי העיר בבקר והנה נתץ מזבח הבעל והאשרה אשר עליו כרתה ואת הפר השני העלה על המזבח הבנוי[29]ויאמרו איש אל רעהו מי עשה הדבר הזה וידרשו ויבקשו־ויאמרו גדעון בן יואש עשה הדבר הזה[30]ויאמרו אנשי העיר אל יואש הוצא את בנך וימת כי נתץ את מזבח הבעל וכי כרת האשרה אשר עליו[31]ויאמר יואש לכל אשר עמדו עליו האתם תריבון לבעל אם אתם תושיעון אותו אשר יריב לו יומת עד הבקר אם אלהים הוא ירב לו כי נתץ את מזבחו[32]ויקרא לו ביום ההוא ירבעל לאמר ירב בו הבעל כי נתץ את מזבחו[33]וכל מדין ועמלק ובני קדם נאספו יחדו ויעברו ויחנו בעמק יזרעאל[34]ורוח יהוה לבשה את גדעון ויתקע בשופר ויזעק אביעזר אחריו[35]ומלאכים שלח בכל מנשה ויזעק גם הוא אחריו ומלאכים שלח באשר ובזבלון ובנפתלי ויעלו לקראתם[36]ויאמר גדעון אל האלהים אם ישך מושיע בידי את ישראל־כאשר דברת[37]הנה אנכי מציג את גזת הצמר־בגרן אם טל יהיה על הגזה לבדה ועל כל הארץ חרב־וידעתי כי תושיע בידי את ישראל כאשר דברת[38]ויהי כן־וישכם ממחרת ויזר את הגזה וימץ טל מן הגזה מלוא הספל מים[39]ויאמר גדעון אל האלהים אל יחר אפך בי ואדברה אך הפעם אנסה נא רק הפעם בגזה־יהי נא חרב אל הגזה לבדה ועל כל הארץ יהיה טל[40]ויעש אלהים כן בלילה ההוא ויהי חרב אל הגזה לבדה ועל כל הארץ היה טל