[1]כה אמר יהוה הלך וקנית בקבק יוצר חרש ומזקני העם ומזקני הכהנים[2]ויצאת אל גיא בן הנם אשר פתח שער החרסות [Q: החרסית] וקראת שם את הדברים אשר אדבר אליך[3]ואמרת שמעו דבר יהוה מלכי יהודה וישבי ירושלם כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הנני מביא רעה על המקום הזה אשר כל שמעה תצלנה אזניו[4]יען אשר עזבני וינכרו את המקום הזה ויקטרו בו לאלהים אחרים אשר לא ידעום המה ואבותיהם ומלכי יהודה ומלאו את המקום הזה דם נקים[5]ובנו את במות הבעל לשרף את בניהם באש־עלות לבעל אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי[6]לכן הנה ימים באים נאם יהוה ולא יקרא למקום הזה עוד התפת וגיא בן הנם־כי אם גיא ההרגה[7]ובקתי את עצת יהודה וירושלם במקום הזה והפלתים בחרב לפני איביהם וביד מבקשי נפשם ונתתי את נבלתם למאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ[8]ושמתי את העיר הזאת לשמה ולשרקה כל עבר עליה ישם וישרק על כל מכתה[9]והאכלתים את בשר בניהם ואת בשר בנתיהם ואיש בשר רעהו יאכלו במצור ובמצוק אשר יציקו להם איביהם ומבקשי נפשם[10]ושברת הבקבק־לעיני האנשים ההלכים אותך[11]ואמרת אליהם כה אמר יהוה צבאות ככה אשבר את העם הזה ואת העיר הזאת כאשר ישבר את כלי היוצר אשר לא יוכל להרפה עוד ובתפת יקברו מאין מקום לקבור[12]כן אעשה למקום הזה נאם יהוה־וליושביו ולתת את העיר הזאת כתפת[13]והיו בתי ירושלם ובתי מלכי יהודה כמקום התפת הטמאים־לכל הבתים אשר קטרו על גגתיהם לכל צבא השמים והסך נסכים לאלהים אחרים[14]ויבא ירמיהו מהתפת אשר שלחו יהוה שם להנבא ויעמד בחצר בית יהוה ויאמר אל כל העם[15]כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הנני מבי אל העיר הזאת ועל כל עריה את כל הרעה אשר דברתי עליה כי הקשו את ערפם לבלתי שמוע את דברי