[1]וידבר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר אלהם[2]דברו אל בני ישראל לאמר זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ[3]כל מפרסת פרסה ושסעת שסע פרסת מעלת גרה בבהמה־אתה תאכלו[4]אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפרסי הפרסה את הגמל כי מעלה גרה הוא ופרסה איננו מפריס־טמא הוא לכם[5]ואת השפן כי מעלה גרה הוא ופרסה לא יפריס טמא הוא לכם[6]ואת הארנבת כי מעלת גרה הוא ופרסה לא הפריסה טמאה הוא לכם[7]ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא ושסע שסע פרסה והוא גרה לא יגר טמא הוא לכם[8]מבשרם לא תאכלו ובנבלתם לא תגעו טמאים הם לכם[9]את זה תאכלו מכל אשר במים כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים בימים ובנחלים־אתם תאכלו[10]וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת בימים ובנחלים מכל שרץ המים ומכל נפש החיה אשר במים־שקץ הם לכם[11]ושקץ יהיו לכם מבשרם לא תאכלו ואת נבלתם תשקצו[12]כל אשר אין לו סנפיר וקשקשת במים־שקץ הוא לכם[13]ואת אלה תשקצו מן העוף לא יאכלו שקץ הם את הנשר ואת הפרס ואת העזניה[14]ואת הדאה־ואת האיה למינה[15]את כל ערב למינו[16]ואת בת היענה ואת התחמס ואת השחף ואת הנץ למינהו[17]ואת הכוס ואת השלך ואת הינשוף[18]ואת התנשמת ואת הקאת ואת הרחם[19]ואת החסידה האנפה למינה ואת הדוכיפת ואת העטלף[20]כל שרץ העוף ההלך על ארבע־שקץ הוא לכם[21]אך את זה תאכלו מכל שרץ העוף ההלך על ארבע אשר לא [Q: לו] כרעים ממעל לרגליו לנתר בהן על הארץ[22]את אלה מהם תאכלו־את הארבה למינו ואת הסלעם למינהו ואת החרגל למינהו ואת החגב למינהו[23]וכל שרץ העוף אשר לו ארבע רגלים־שקץ הוא לכם[24]ולאלה תטמאו כל הנגע בנבלתם יטמא עד הערב[25]וכל הנשא מנבלתם־יכבס בגדיו וטמא עד הערב[26]לכל הבהמה אשר הוא מפרסת פרסה ושסע איננה שסעת וגרה איננה מעלה־טמאים הם לכם כל הנגע בהם יטמא[27]וכל הולך על כפיו בכל החיה ההלכת על ארבע־טמאים הם לכם כל הנגע בנבלתם יטמא עד הערב[28]והנשא את נבלתם־יכבס בגדיו וטמא עד הערב טמאים המה לכם[29]וזה לכם הטמא בשרץ השרץ על הארץ החלד והעכבר והצב למינהו[30]והאנקה והכח והלטאה והחמט והתנשמת[31]אלה הטמאים לכם בכל השרץ כל הנגע בהם במתם יטמא עד הערב[32]וכל אשר יפל עליו מהם במתם יטמא מכל כלי עץ או בגד או עור או שק כל כלי אשר יעשה מלאכה בהם במים יובא וטמא עד הערב וטהר[33]וכל כלי חרש־אשר יפל מהם אל תוכו כל אשר בתוכו יטמא ואתו תשברו[34]מכל האכל אשר יאכל אשר יבוא עליו מים־יטמא וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא[35]וכל אשר יפל מנבלתם עליו יטמא־תנור וכירים יתץ טמאים הם וטמאים יהיו לכם[36]אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור ונגע בנבלתם יטמא[37]וכי יפל מנבלתם על כל זרע זרוע אשר יזרע־טהור הוא[38]וכי יתן מים על זרע ונפל מנבלתם עליו־טמא הוא לכם[39]וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה־הנגע בנבלתה יטמא עד הערב[40]והאכל מנבלתה־יכבס בגדיו וטמא עד הערב והנשא את נבלתה־יכבס בגדיו וטמא עד הערב[41]וכל השרץ השרץ על הארץ־שקץ הוא לא יאכל[42]כל הולך על גחון וכל הולך על ארבע עד כל מרבה רגלים לכל השרץ השרץ על הארץ־לא תאכלום כי שקץ הם[43]אל תשקצו את נפשתיכם בכל השרץ השרץ ולא תטמאו בהם ונטמתם בם[44]כי אני יהוה אלהיכם והתקדשתם והייתם קדשים כי קדוש אני ולא תטמאו את נפשתיכם בכל השרץ הרמש על הארץ[45]כי אני יהוה המעלה אתכם מארץ מצרים להית לכם לאלהים והייתם קדשים כי קדוש אני[46]זאת תורת הבהמה והעוף וכל נפש החיה הרמשת במים ולכל נפש השרצת על הארץ[47]להבדיל בין הטמא ובין הטהר ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל