[1]וידבר יהוה אל משה בהר סיני לאמר[2]דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי תבאו אל הארץ אשר אני נתן לכם־ושבתה הארץ שבת ליהוה[3]שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמר כרמך ואספת את תבואתה[4]ובשנה השביעת שבת שבתון יהיה לארץ־שבת ליהוה שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר[5]את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך לא תבצר שנת שבתון יהיה לארץ[6]והיתה שבת הארץ לכם לאכלה־לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך[7]ולבהמתך־ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכל[8]וספרת לך שבע שבתת שנים־שבע שנים שבע פעמים והיו לך ימי שבע שבתת השנים תשע וארבעים שנה[9]והעברת שופר תרועה בחדש השבעי בעשור לחדש ביום הכפרים תעבירו שופר בכל ארצכם[10]וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור בארץ לכל ישביה יובל הוא תהיה לכם ושבתם איש אל אחזתו ואיש אל משפחתו תשבו[11]יובל הוא שנת החמשים שנה־תהיה לכם לא תזרעו־ולא תקצרו את ספיחיה ולא תבצרו את נזריה[12]כי יובל הוא קדש תהיה לכם מן השדה־תאכלו את תבואתה[13]בשנת היובל הזאת תשבו איש אל אחזתו[14]וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך־אל תונו איש את אחיו[15]במספר שנים אחר היובל תקנה מאת עמיתך במספר שני תבואת ימכר לך[16]לפי רב השנים תרבה מקנתו ולפי מעט השנים תמעיט מקנתו כי מספר תבואת הוא מכר לך[17]ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך כי אני יהוה אלהיכם[18]ועשיתם את חקתי ואת משפטי תשמרו ועשיתם אתם־וישבתם על הארץ לבטח[19]ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשבע וישבתם לבטח עליה[20]וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעת הן לא נזרע ולא נאסף את תבואתנו[21]וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבואה לשלש השנים[22]וזרעתם את השנה השמינת ואכלתם מן התבואה ישן עד השנה התשיעת עד בוא תבואתה־תאכלו ישן[23]והארץ לא תמכר לצמתת־כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי[24]ובכל ארץ אחזתכם גאלה תתנו לארץ[25]כי ימוך אחיך ומכר מאחזתו־ובא גאלו הקרב אליו וגאל את ממכר אחיו[26]ואיש כי לא יהיה לו גאל והשיגה ידו ומצא כדי גאלתו[27]וחשב את שני ממכרו והשיב את העדף לאיש אשר מכר לו ושב לאחזתו[28]ואם לא מצאה ידו די השיב לו־והיה ממכרו ביד הקנה אתו עד שנת היובל ויצא ביבל ושב לאחזתו[29]ואיש כי ימכר בית מושב עיר חומה־והיתה גאלתו עד תם שנת ממכרו ימים תהיה גאלתו[30]ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה־וקם הבית אשר בעיר אשר לא [Q: לו] חמה לצמיתת לקנה אתו לדרתיו לא יצא ביבל[31]ובתי החצרים אשר אין להם חמה סביב־על שדה הארץ יחשב גאלה תהיה לו וביבל יצא[32]וערי הלוים־בתי ערי אחזתם גאלת עולם תהיה ללוים[33]ואשר יגאל מן הלוים ויצא ממכר בית ועיר אחזתו ביבל כי בתי ערי הלוים הוא אחזתם בתוך בני ישראל[34]ושדה מגרש עריהם לא ימכר כי אחזת עולם הוא להם[35]וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך־והחזקת בו גר ותושב וחי עמך[36]אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלהיך וחי אחיך עמך[37]את כספך־לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך[38]אני יהוה אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים־לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים[39]וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך־לא תעבד בו עבדת עבד[40]כשכיר כתושב יהיה עמך עד שנת היבל יעבד עמך[41]ויצא מעמך־הוא ובניו עמו ושב אל משפחתו ואל אחזת אבתיו ישוב[42]כי עבדי הם אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים לא ימכרו ממכרת עבד[43]לא תרדה בו בפרך ויראת מאלהיך[44]ועבדך ואמתך אשר יהיו לך מאת הגוים אשר סביבתיכם־מהם תקנו עבד ואמה[45]וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו וממשפחתם אשר עמכם אשר הולידו בארצכם והיו לכם לאחזה[46]והתנחלתם אתם לבניכם אחריכם לרשת אחזה־לעלם בהם תעבדו ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך[47]וכי תשיג יד גר ותושב עמך ומך אחיך עמו ונמכר לגר תושב עמך או לעקר משפחת גר[48]אחרי נמכר גאלה תהיה לו אחד מאחיו יגאלנו[49]או דדו או בן דדו יגאלנו או משאר בשרו ממשפחתו יגאלנו או השיגה ידו ונגאל[50]וחשב עם קנהו משנת המכרו לו עד שנת היבל והיה כסף ממכרו במספר שנים כימי שכיר יהיה עמו[51]אם עוד רבות בשנים־לפיהן ישיב גאלתו מכסף מקנתו[52]ואם מעט נשאר בשנים עד שנת היבל־וחשב לו כפי שניו ישיב את גאלתו[53]כשכיר שנה בשנה יהיה עמו לא ירדנו בפרך לעיניך[54]ואם לא יגאל באלה־ויצא בשנת היבל הוא ובניו עמו[55]כי לי בני ישראל עבדים־עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים אני יהוה אלהיכם