|
|
| [1]AND Jesus went out from thence, and came to his city; and his disciples followed him. |
[1]ונפק מנ תמנ ואתא למדינתה ודביקינ הוו לה תלמידוהי |
| [2]When the sabbath came, he began to teach in the synagogue, and many who heard him were surprised, and said, Whence did he receive all this? and what wisdom is this which is given to him, that wonders like these are wrought by his hands? |
[2]וכד הות שׁבתא שׁרי למלפו בכנושׁתא וסגיאא דשׁמעו אתדמרו ואמרינ הוו אימכא לה הלינ להנא ואידא הי חכמתא דאתיהבת לה דחילא דאיכ הלינ באידוהי נהוונ |
| [3]Is he not the carpenter, the son of Mary, and the brother of James and Joses and Judas and Simon? and behold, are not his sisters here with us? And they denounced him. |
[3]לא הוא הנא נגרא ברה דמרימ ואחוהי דיעקוב ודיוסא ודיהודא ודשׁמעונ ולא הא אחותה תננ לותנ ומתכשׁלינ הוו בה |
| [4]And Jesus said to them, There is no prophet who is insulted, except in his own city, and among his own brothers, and in his own house. |
[4]ואמר להונ ישׁוע לית נביא דצעיר אלא אנ במדינתה ובית אחינוהי ובביתה |
| [5]And he could not perform even a single miracle there, except that he laid his hand on a few sick people and healed them. |
[5]ולא משׁכח הוא דנעבד תמנ אפ לא חד חילא אלא אנ דעל כריהא קליל סמ אידה ואסי |
| [6]And he wondered at their lack of faith. And he travelled in the villages teaching. |
[6]ומתדמר הוא בחסירות הימנותהונ ומתכרכ הוא בקוריא כד מלפ |
| [7]Then he called his twelve, and began to send them two by two; and he gave them power over the unclean spirits, to cast them out. |
[7]וקרא לתרעסרתה ושׁרי דנשׁדר אנונ תרינ תרינ ויהב להונ שׁולטנא על רוחא טנפתא דנפקונ |
| [8]And he commanded them not to take anything for the journey, except a staff only; no bag, no bread, no copper money in their purses; |
[8]ופקד אנונ דלא נשׁקלונ מדמ לאורחא אלא אנ שׁבטא בלחוד לא תרמלא ולא לחמא ולא נחשׁא בכיסיהונ |
| [9]But to wear sandals, and not to wear two shirts. |
[9]אלא נסאנונ טלרא ולא נלבשׁונ תרתינ כותינינ |
| [10]And he said to them, Whatever house you enter, stay there until you leave that place. |
[10]ואמר להונ דלאינא ביתא דעאלינ אנתונ תמנ הוו עדמא דנפקינ אנתונ מנ תמנ |
| [11]And whoever will not receive you, nor hear you, when you leave that place, shake off the sand under your feet as a testimony to them. Truly I say to you, It will be easier for Sodom and Gomorrah in the day of judgment than for that city. |
[11]וכל מנ דלא נקבלונכונ ולא נשׁמעונכונ מא דנפקינ אנתונ מנ תמנ פצו חלא דבתחתיא דרגליכונ לסהדותהונ ואמינ אמר אנא לכונ דנהוא ניח לסדומ ולעמורא ביומא דדינא או למדינתא הי |
| [12]And they went out and preached that they should repent. |
[12]ונפקו הוו ואכרזו דנתובונ |
| [13]And they cast out many demons, and anointed with oil many who were sick, and they were healed. |
[13]ושׁאדא סגיאא מפקינ הוו ומשׁחינ הוו במשׁחא כריהא סגיאא ומאסינ הוו |
| [14]And Herod the king heard about Jesus, for his name was known to him; and he said, John the Baptist has risen from the dead; this is why miracles are worked by him. |
[14]ושׁמע הרודס מלכא על ישׁוע אתידע הוא לה גיר שׁמה ואמר הוא יוחננ מעמדנא קמ מנ בית מיתא מטל הנא חילא מסתערינ בה |
| [15]Others said, He is Elijah. And yet others, He is a prophet, just like one of the prophets. |
[15]אחרנא אמרינ הוו דאליא הו ואחרנא דנביא הו איכ חד מנ נביא |
| [16]But when Herod heard it, he said, John, whom I beheaded; it is he who has risen from the dead. |
[16]כד שׁמע דינ הרודס אמר יוחננ הו דאנא פסקת רשׁה הו קמ מנ בית מיתא |
| [17]For this same Herod had sent out and arrested John, and cast him in prison, because of Herodias, wife of his brother Philip, whom he had married. |
[17]הו גיר הרודס שׁדר הוא אחדה ליוחננ ואסרה בית אסירא מטל הרודיא אנתת פיליפוס אחוהי הי דנסב |
| [18]For John had said to Herod, It is not lawful for you to marry your brother's wife. |
[18]אמר הוא גיר יוחננ להרודס דלא שׁליט לכ דתסב אנתת אחוכ |
| [19]But Herodias was bitter towards him, and wanted to kill him; but she could not. |
[19]הי דינ הרודיא לחימא הות לה וצבינ הות למקטלה ולא משׁכחא הות |
| [20]For Herod was afraid of John, because he knew that he was a righteous and holy man, and he guarded him; and he heard that he was doing a great many things, and he heard him gladly. |
[20]הרודס גיר דחל הוא מנ יוחננ על דידע הוא דגברא הו זדיקא וקדישׁא ומנטר הוא לה וסגיאתא שׁמע הוא לה ועבד ובסימאית שׁמע הוא לה |
| [21]Then came a state day, when Herod on his birthday gave a banquet to his officials, and captains, and the leading men of Galilee. |
[21]והוא יומא ידיעא כד הרודס בבית ילדה חשׁמיתא עבד הוא לרורבנוהי ולכילירכא ולרשׁא דגלילא |
| [22]And the daughter of Herodias entered in and danced, and she pleased Herod and the guests who were with him; and the king said to the little girl, Ask me whatever you wish, and I will give it to you. |
[22]ועלת ברתה דהרודיא רקדת ושׁפרת לה להרודס ולאילינ דסמיכינ עמה ואמר מלכא לטליתא שׁאלי מני מדמ דצביא אנתי ואתל לכי |
| [23]And he swore to her, Whatever you ask me, I will give you, as much as half of my kingdom. |
[23]וימא לה דמדמ דתשׁאלינ אתל לכי עדמא לפלגה דמלכותי |
| [24]She went out and said to her mother, What shall I ask him? She said to her, The head of John the Baptist. |
[24]הי דינ נפקת ואמרא לאמה מנא אשׁאליוהי אמרא לה רשׁה דיוחננ מעמדנא |
| [25]And immediately she entered cautiously to the king, and said to him, I do wish in this very hour that you may give me on a tray the head of John the Baptist. |
[25]ומחדא עלת בבטילותא לות מלכא ואמרא לה צביא אנא בהדא שׁעתא דתתל לי על פינכא רשׁה דיוחננ מעמדנא |
| [26]And the king was exceedingly sorry; but because of the oaths, and because of the guests, he did not wish to refuse her. |
[26]וכרית לה סגי למלכא מטל דינ מומתא ומטל סמיכא לא צבא דנגלזיה |
| [27]So the king immediately sent the executioner, and commanded to bring the head of John. And he went and beheaded John in the prison, |
[27]אלא מחדא שׁדר מלכא אספוקלטרא ופקד דניתא רשׁה דיוחננ ואזל פסקה רשׁה דיוחננ בית אסירא |
| [28]And brought it on a tray and gave it to the girl; and the girl gave it to her mother. |
[28]ואיתי בפינכא ויהב לטליתא והי טליתא יהבת לאמה |
| [29]And when his disciples heard of it, they came and took up his body and buried it in a grave. |
[29]ושׁמעו תלמידוהי ואתו שׁקלו שׁלדה וסמו בבית קבורא |
| [30]And the apostles gathered together unto Jesus, and told him everything they had done, and what they had taught. |
[30]ואתכנשׁו שׁליחא לות ישׁוע ואמרו לה כל מא דעבדו וכל מא דאלפו |
| [31]And he said to them, Come, let us go to the wilderness all alone, and rest awhile; for there were many coming and going, and they had no chance even to eat. |
[31]ואמר להונ תו לכונ נאזל לדברא בלחודינ ואתתניחו קליל אית הוו גיר סגיאא דאזלינ ואתינ ולית הוא להונ אתרא אפ לא למאכל |
| [32]So they went away in a boat to a desert place by themselves. |
[32]ואזלו לאתרא חורבא בספינתא בלחודיהונ |
| [33]And many people saw them when they were leaving, and they knew them, and from all the cities they hurried by land and reached the place before him. |
[33]וחזו אנונ סגיאא כד אזלינ ואשׁתודעו אנונ וביבשׁא רהטו מנ כלהינ מדינתא קדמוהי לתמנ |
| [34]And when Jesus went out he saw large crowds, and he had compassion on them, because they were like sheep without a shepherd; and he began to teach them a great many things. |
[34]ונפק ישׁוע חזא כנשׁא סגיאא ואתרחמ עליהונ דדמינ הוו לערבא דלית להונ רעיא ושׁרי הוא למלפו אנונ סגיאתא |
| [35]And when it was getting late, his disciples came up to him and said to him, This is a desert place, and it is getting late; |
[35]וכד הוא עדנא סגיאא קרבו לותה תלמידוהי ואמרינ לה דהנא אתרא חורבא הו ועדנא סגי |
| [36]Dismiss them, so that they may go away to the farms and villages around us, and buy bread for themselves; for they have nothing to eat. |
[36]שׁרי אנונ דנאזלונ לאגורסא דחדרינ ולקוריא ונזבנונ להונ לחמא לית להונ גיר מדמ למאכל |
| [37]He said to them, You give them to eat. They said to him, Shall we go and buy two hundred penny's worth of bread, and give it to them to eat? |
[37]הו דינ אמר להונ הבו להונ אנתונ למלעס אמרינ לה נאזל נזבנ דמאתינ דינרינ לחמא ונתל להונ לעסינ |
| [38]He said to them, Go and see how many loaves of bread you have got here. And when they found out, they said to him, Five loaves of bread and two fish. |
[38]הו דינ אמר להונ זלו חזו כמא לחמינ אית לכונ הרכא וכד חזו אמרינ לה חמשׁא לחמינ ותרינ נונינ |
| [39]And he commanded them to make everyone sit down in groups on the grass. |
[39]ופקד להונ דנסמכונ לכלנשׁ סמכינ סמכינ על עסבא |
| [40]So they sat down in groups, by hundreds and by fifties. |
[40]ואסתמכו סמכינ סמכינ דמאא מאא ודחמשׁינ חמשׁינ |
| [41]Then he took the five loaves of bread and the two fish, and he looked up to heaven, and he blessed and broke the loaves of bread, and gave them to his disciples to place before them; and they divided the two fish among them all. |
[41]ונסב הנונ חמשׁא לחמינ ותרינ נונינ וחר בשׁמיא וברכ וקצא לחמא ויהב לתלמידוהי דנסימונ להונ והנונ תרינ נונינ פלגו לכלהונ |
| [42]And they all ate and were satisfied. |
[42]ואכלו כלהונ וסבעו |
| [43]And they took up the fragments of bread, twelve full baskets, and also of the fish. |
[43]ושׁקלו קציא תרעסר קופינינ כד מלינ ומנ נונא |
| [44]And those who ate the bread were five thousand men. |
[44]איתיהונ הוו דינ דאכלו לחמא חמשׁא אלפינ גברינ |
| [45]And immediately he urged his disciples to go up into the boat, and go in advance of him to the port at Bethsaida, while he dismissed the people. |
[45]ומחדא אלץ לתלמידוהי דנסקונ לספינתא ונאזלונ קדמוהי לעברא לבית-צידא עד שׁרא הו לכנשׁא |
| [46]And when he had dismissed them, he went up to the mountain to pray. |
[46]וכד שׁרא אנונ אזל לטורא למצליו |
| [47]When evening came, the boat was in the midst of the sea, and he was alone on the land. |
[47]כד הוא דינ רמשׁא ספינתא איתיה הות מצעת ימא והו בלחודוהי על ארעא |
| [48]And he saw them struggling as they were rowing, for the wind was against them; and in the fourth watch of the night, Jesus came to them, walking on the water, and he wanted to pass by them. |
[48]וחזא אנונ דמשׁתנקינ כד רדינ רוחא גיר לוקבלהונ הות ובמטרתא רביעיתא דלליא אתא לותהונ ישׁוע כד מהלכ על מיא וצבא הוא דנעבר אנונ |
| [49]But when they saw him walking on the water, they thought it was a false vision, and they cried out; |
[49]הנונ דינ חזאוהי דמהלכ על מיא וסברו להונ דחזוא הו דגלא וקעו |
| [50]For they all saw him and were frightened. And immediately he spoke to them and said, Have courage, it is I, do not be afraid. |
[50]כלהונ גיר חזאוהי ודחלו ובר שׁעתה מלל עמהונ ואמר להונ אתלבבו אנא אנא לא תדחלונ |
| [51]And he went up to them into the boat, and the wind quieted down; and they marvelled exceedingly, and were astonished in themselves. |
[51]וסלק לותהונ לספינתא ושׁלית רוחא וטב מתדמרינ הוו ותהירינ בנפשׁהונ |
| [52]For they did not understand the miracle of the loaves of bread, because their hearts were confused. |
[52]לא גיר אסתכלו הוו מנ לחמא הו מטל דלבהונ מעבי הוא |
| [53]And when they had crossed to the port, they came to the land of Gennesaret. |
[53]וכד עברו עברא אתו לארעא דגנסר |
| [54]And when they went out of the boat, the people of that place immediately knew him. |
[54]וכד נפקו מנ ספינתא בר שׁעתה אסתכלוהי אנשׁי אתרא |
| [55]And they came running throughout that land; and began to bring those who were seriously sick, carrying them in quilt-beds, where they heard he was. |
[55]ורהטו בכלה ארעא הי ושׁריו למיתיו לאילינ דבישׁאית עבידינ כד שׁקילינ להונ בערסתא לאיכא דשׁמעינ הוו דאיתוהי |
| [56]And wherever he entered into villages and cities, they laid the sick in the streets, and begged him even to touch the edge of his robe; and all who touched him were healed. |
[56]ואיכא דעאל הוא לקוריא ולמדינתא בשׁוקא סימינ הוו כריהא ובעינ הוו מנה דאפנ לכנפא דלבושׁה נקרבונ וכלהונ אילינ דקרבינ הוו לה מתאסינ הוו |