[1]והיה באחרית הימים יהיה הר בית יהוה נכון בראש ההרים ונשא הוא מגבעות ונהרו עליו עמים[2]והלכו גוים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר יהוה ואל בית אלהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה בארחתיו כי מציון תצא תורה ודבר יהוה מירושלם[3]ושפט בין עמים רבים והוכיח לגוים עצמים עד רחוק וכתתו חרבתיהם לאתים וחניתתיהם למזמרות־לא ישאו גוי אל גוי חרב ולא ילמדון עוד מלחמה[4]וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו־ואין מחריד כי פי יהוה צבאות דבר[5]כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו נלך בשם יהוה אלהינו־לעולם ועד[6]ביום ההוא נאם יהוה אספה הצלעה והנדחה אקבצה ואשר הרעתי[7]ושמתי את הצלעה לשארית והנהלאה לגוי עצום ומלך יהוה עליהם בהר ציון מעתה ועד עולם[8]ואתה מגדל עדר עפל בת ציון־עדיך תאתה ובאה הממשלה הראשנה ממלכת לבת ירושלם[9]עתה למה תריעי רע המלך אין בך אם יועצך אבד־כי החזיקך חיל כיולדה[10]חולי וגחי בת ציון כיולדה כי עתה תצאי מקריה ושכנת בשדה ובאת עד בבל שם תנצלי־שם יגאלך יהוה מכף איביך[11]ועתה נאספו עליך גוים רבים־האמרים תחנף ותחז בציון עינינו[12]והמה לא ידעו מחשבות יהוה ולא הבינו עצתו כי קבצם כעמיר גרנה[13]קומי ודושי בת ציון כי קרנך אשים ברזל ופרסתיך אשים נחושה והדקות עמים רבים והחרמתי ליהוה בצעם וחילם לאדון כל הארץ[14]עתה תתגדדי בת גדוד מצור שם עלינו בשבט יכו על הלחי את שפט ישראל