[1]ותדבר מרים ואהרן במשה על אדות האשה הכשית אשר לקח כי אשה כשית לקח[2]ויאמרו הרק אך במשה דבר יהוה־הלא גם בנו דבר וישמע יהוה[3]והאיש משה ענו מאד־מכל האדם אשר על פני האדמה[4]ויאמר יהוה פתאם אל משה ואל אהרן ואל מרים צאו שלשתכם אל אהל מועד ויצאו שלשתם[5]וירד יהוה בעמוד ענן ויעמד פתח האהל ויקרא אהרן ומרים ויצאו שניהם[6]ויאמר שמעו נא דברי אם יהיה נביאכם־יהוה במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו[7]לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא[8]פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידת ותמנת יהוה יביט ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה[9]ויחר אף יהוה בם וילך[10]והענן סר מעל האהל והנה מרים מצרעת כשלג ויפן אהרן אל מרים והנה מצרעת[11]ויאמר אהרן אל משה בי אדני־אל נא תשת עלינו חטאת אשר נואלנו ואשר חטאנו[12]אל נא תהי כמת אשר בצאתו מרחם אמו ויאכל חצי בשרו[13]ויצעק משה אל יהוה לאמר אל נא רפא נא לה[14]ויאמר יהוה אל משה ואביה ירק ירק בפניה־הלא תכלם שבעת ימים תסגר שבעת ימים מחוץ למחנה ואחר תאסף[15]ותסגר מרים מחוץ למחנה שבעת ימים והעם לא נסע עד האסף מרים[16]ואחר נסעו העם מחצרות ויחנו במדבר פארן