[1]ויהי דבר יהוה אלי בשנה התשיעית בחדש העשירי בעשור לחדש לאמר[2]בן אדם כתוב [Q: כתב] לך את שם היום־את עצם היום הזה סמך מלך בבל אל ירושלם בעצם היום הזה[3]ומשל אל בית המרי משל ואמרת אליהם כה אמר אדני יהוה שפת הסיר שפת וגם יצק בו מים[4]אסף נתחיה אליה כל נתח טוב ירך וכתף מבחר עצמים מלא[5]מבחר הצאן לקוח וגם דור העצמים תחתיה רתח רתחיה גם בשלו עצמיה בתוכה[6]לכן כה אמר אדני יהוה אוי עיר הדמים־סיר אשר חלאתה בה וחלאתה לא יצאה ממנה לנתחיה לנתחיה הוציאה לא נפל עליה גורל[7]כי דמה בתוכה היה על צחיח סלע שמתהו לא שפכתהו על הארץ לכסות עליו עפר[8]להעלות חמה לנקם נקם נתתי את דמה על צחיח סלע־לבלתי הכסות[9]לכן כה אמר אדני יהוה אוי עיר הדמים גם אני אגדיל המדורה[10]הרבה העצים הדלק האש התם הבשר והרקח המרקחה והעצמות יחרו[11]והעמידה על גחליה רקה למען תחם וחרה נחשתה ונתכה בתוכה טמאתה־תתם חלאתה[12]תאנים הלאת ולא תצא ממנה רבת חלאתה באש חלאתה[13]בטמאתך זמה יען טהרתיך ולא טהרת־מטמאתך לא תטהרי עוד עד הניחי את חמתי בך[14]אני יהוה דברתי באה ועשיתי לא אפרע ולא אחוס ולא אנחם כדרכיך וכעלילותיך שפטוך נאם אדני יהוה[15]ויהי דבר יהוה אלי לאמר[16]בן אדם הנני לקח ממך את מחמד עיניך במגפה ולא תספד ולא תבכה ולוא תבוא דמעתך[17]האנק דם מתים אבל לא תעשה־פארך חבוש עליך ונעליך תשים ברגליך ולא תעטה על שפם ולחם אנשים לא תאכל[18]ואדבר אל העם בבקר ותמת אשתי בערב ואעש בבקר כאשר צויתי[19]ויאמרו אלי העם הלא תגיד לנו מה אלה לנו כי אתה עשה[20]ואמר אליהם דבר יהוה־היה אלי לאמר[21]אמר לבית ישראל כה אמר אדני יהוה הנני מחלל את מקדשי גאון עזכם מחמד עיניכם ומחמל נפשכם ובניכם ובנותיכם אשר עזבתם בחרב יפלו[22]ועשיתם כאשר עשיתי על שפם לא תעטו ולחם אנשים לא תאכלו[23]ופארכם על ראשיכם ונעליכם ברגליכם־לא תספדו ולא תבכו ונמקתם בעונתיכם ונהמתם איש אל אחיו[24]והיה יחזקאל לכם למופת ככל אשר עשה תעשו בבואה־וידעתם כי אני אדני יהוה[25]ואתה בן אדם־הלוא ביום קחתי מהם את מעוזם משוש תפארתם את מחמד עיניהם ואת משא נפשם בניהם ובנותיהם[26]ביום ההוא יבוא הפליט אליך להשמעות אזנים[27]ביום ההוא יפתח פיך את הפליט ותדבר ולא תאלם עוד והיית להם למופת וידעו כי אני יהוה