[1]כי ירחם יהוה את יעקב ובחר עוד בישראל והניחם על אדמתם ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב[2]ולקחום עמים והביאום אל מקומם והתנחלום בית ישראל על אדמת יהוה לעבדים ולשפחות והיו שבים לשביהם ורדו בנגשיהם[3]והיה ביום הניח יהוה לך מעצבך ומרגזך־ומן העבדה הקשה אשר עבד בך[4]ונשאת המשל הזה על מלך בבל־ואמרת איך שבת נגש שבתה מדהבה[5]שבר יהוה מטה רשעים־שבט משלים[6]מכה עמים בעברה מכת בלתי סרה רדה באף גוים מרדף בלי חשך[7]נחה שקטה כל הארץ פצחו רנה[8]גם ברושים שמחו לך ארזי לבנון מאז שכבת לא יעלה הכרת עלינו[9]שאול מתחת רגזה לך־לקראת בואך עורר לך רפאים כל עתודי ארץ־הקים מכסאותם כל מלכי גוים[10]כלם יענו ויאמרו אליך גם אתה חלית כמונו אלינו נמשלת[11]הורד שאול גאונך המית נבליך תחתיך יצע רמה ומכסיך תולעה[12]איך נפלת משמים הילל בן שחר נגדעת לארץ חולש על גוים[13]ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה־ממעל לכוכבי אל ארים כסאי ואשב בהר מועד בירכתי צפון[14]אעלה על במתי עב אדמה לעליון[15]אך אל שאול תורד אל ירכתי בור[16]ראיך אליך ישגיחו אליך יתבוננו הזה האיש מרגיז הארץ מרעיש ממלכות[17]שם תבל כמדבר ועריו הרס אסיריו לא פתח ביתה[18]כל מלכי גוים כלם־שכבו בכבוד איש בביתו[19]ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב־לבש הרגים מטעני חרב יורדי אל אבני בור כפגר מובס[20]לא תחד אתם בקבורה כי ארצך שחת עמך הרגת לא יקרא לעולם זרע מרעים[21]הכינו לבניו מטבח בעון אבותם בל יקמו וירשו ארץ ומלאו פני תבל ערים[22]וקמתי עליהם נאם יהוה צבאות והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד־נאם יהוה[23]ושמתיה למורש קפד ואגמי מים וטאטאתיה במטאטא השמד נאם יהוה צבאות[24]נשבע יהוה צבאות לאמר אם לא כאשר דמיתי כן היתה וכאשר יעצתי היא תקום[25]לשבר אשור בארצי ועל הרי אבוסנו וסר מעליהם עלו וסבלו מעל שכמו יסור[26]זאת העצה היעוצה על כל הארץ וזאת היד הנטויה על כל הגוים[27]כי יהוה צבאות יעץ ומי יפר וידו הנטויה ומי ישיבנה[28]בשנת מות המלך אחז היה המשא הזה[29]אל תשמחי פלשת כלך כי נשבר שבט מכך כי משרש נחש יצא צפע ופריו שרף מעופף[30]ורעו בכורי דלים ואביונים לבטח ירבצו והמתי ברעב שרשך ושאריתך יהרג[31]הילילי שער זעקי עיר נמוג פלשת כלך כי מצפון עשן בא ואין בודד במועדיו[32]ומה יענה מלאכי גוי כי יהוה יסד ציון ובה יחסו עניי עמו