[1]ויהי דבר יהוה אלי לאמר[2]בן אדם־הנבא ואמרת כה אמר אדני יהוה הילילו הה ליום[3]כי קרוב יום וקרוב יום ליהוה יום ענן עת גוים יהיה[4]ובאה חרב במצרים והיתה חלחלה בכוש בנפל חלל במצרים ולקחו המונה ונהרסו יסדותיה[5]כוש ופוט ולוד וכל הערב וכוב ובני ארץ הברית־אתם בחרב יפלו[6]כה אמר יהוה ונפלו סמכי מצרים וירד גאון עזה ממגדל סונה בחרב יפלו בה־נאם אדני יהוה[7]ונשמו בתוך ארצות נשמות ועריו בתוך ערים נחרבות תהיינה[8]וידעו כי אני יהוה בתתי אש במצרים ונשברו כל עזריה[9]ביום ההוא יצאו מלאכים מלפני בצים להחריד את כוש בטח והיתה חלחלה בהם ביום מצרים כי הנה באה[10]כה אמר אדני יהוה והשבתי את המון מצרים ביד נבוכדראצר מלך בבל[11]הוא ועמו אתו עריצי גוים־מובאים לשחת הארץ והריקו חרבותם על מצרים ומלאו את הארץ חלל[12]ונתתי יארים חרבה ומכרתי את הארץ ביד רעים והשמתי ארץ ומלאה ביד זרים־אני יהוה דברתי[13]כה אמר אדני יהוה והאבדתי גלולים והשבתי אלילים מנף ונשיא מארץ מצרים לא יהיה עוד ונתתי יראה בארץ מצרים[14]והשמתי את פתרוס ונתתי אש בצען ועשיתי שפטים בנא[15]ושפכתי חמתי על סין מעוז מצרים והכרתי את המון נא[16]ונתתי אש במצרים־חול תחיל [Q: תחול] סין ונא תהיה להבקע ונף צרי יומם[17]בחורי און ופי בסת בחרב יפלו והנה בשבי תלכנה[18]ובתחפנחס חשך היום בשברי שם את מטות מצרים ונשבת בה גאון עזה היא ענן יכסנה ובנותיה בשבי תלכנה[19]ועשיתי שפטים במצרים וידעו כי אני יהוה[20]ויהי באחת עשרה שנה בראשון בשבעה לחדש היה דבר יהוה אלי לאמר[21]בן אדם את זרוע פרעה מלך מצרים שברתי והנה לא חבשה לתת רפאות לשום חתול לחבשה לחזקה־לתפש בחרב[22]לכן כה אמר אדני יהוה הנני אל פרעה מלך מצרים ושברתי את זרעתיו את החזקה ואת הנשברת והפלתי את החרב מידו[23]והפצותי את מצרים בגוים וזריתם בארצות[24]וחזקתי את זרעות מלך בבל ונתתי את חרבי בידו ושברתי את זרעות פרעה ונאק נאקות חלל לפניו[25]והחזקתי את זרעות מלך בבל וזרעות פרעה תפלנה וידעו כי אני יהוה בתתי חרבי ביד מלך בבל ונטה אותה אל ארץ מצרים[26]והפצותי את מצרים בגוים וזריתי אותם בארצות וידעו כי אני יהוה