[1]ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב ותקנא רחל באחתה ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי[2]ויחר אף יעקב ברחל ויאמר התחת אלהים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן[3]ותאמר הנה אמתי בלהה בא אליה ותלד על ברכי ואבנה גם אנכי ממנה[4]ותתן לו את בלהה שפחתה לאשה ויבא אליה יעקב[5]ותהר בלהה ותלד ליעקב בן[6]ותאמר רחל דנני אלהים וגם שמע בקלי ויתן לי בן על כן קראה שמו דן[7]ותהר עוד־ותלד בלהה שפחת רחל בן שני ליעקב[8]ותאמר רחל נפתולי אלהים נפתלתי עם אחתי־גם יכלתי ותקרא שמו נפתלי[9]ותרא לאה כי עמדה מלדת ותקח את זלפה שפחתה ותתן אתה ליעקב לאשה[10]ותלד זלפה שפחת לאה־ליעקב בן[11]ותאמר לאה בגד [Q: בא גד] ותקרא את שמו גד[12]ותלד זלפה שפחת לאה בן שני ליעקב[13]ותאמר לאה־באשרי כי אשרוני בנות ותקרא את שמו אשר[14]וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה ויבא אתם אל לאה אמו ותאמר רחל אל לאה תני נא לי מדודאי בנך[15]ותאמר לה המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני ותאמר רחל לכן ישכב עמך הלילה תחת דודאי בנך[16]ויבא יעקב מן השדה בערב ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא כי שכר שכרתיך בדודאי בני וישכב עמה בלילה הוא[17]וישמע אלהים אל לאה ותהר ותלד ליעקב בן חמישי[18]ותאמר לאה נתן אלהים שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי ותקרא שמו יששכר[19]ותהר עוד לאה ותלד בן ששי ליעקב[20]ותאמר לאה זבדני אלהים אתי זבד טוב־הפעם יזבלני אישי כי ילדתי לו ששה בנים ותקרא את שמו זבלון[21]ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה[22]ויזכר אלהים את רחל וישמע אליה אלהים ויפתח את רחמה[23]ותהר ותלד בן ותאמר אסף אלהים את חרפתי[24]ותקרא את שמו יוסף לאמר יסף יהוה לי בן אחר[25]ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר יעקב אל לבן שלחני ואלכה אל מקומי ולארצי[26]תנה את נשי ואת ילדי אשר עבדתי אתך בהן־ואלכה כי אתה ידעת את עבדתי אשר עבדתיך[27]ויאמר אליו לבן אם נא מצאתי חן בעיניך נחשתי ויברכני יהוה בגללך[28]ויאמר נקבה שכרך עלי ואתנה[29]ויאמר אליו־אתה ידעת את אשר עבדתיך ואת אשר היה מקנך אתי[30]כי מעט אשר היה לך לפני ויפרץ לרב ויברך יהוה אתך לרגלי ועתה מתי אעשה גם אנכי־לביתי[31]ויאמר מה אתן לך ויאמר יעקב לא תתן לי מאומה־אם תעשה לי הדבר הזה אשובה ארעה צאנך אשמר[32]אעבר בכל צאנך היום הסר משם כל שה נקד וטלוא וכל שה חום בכשבים וטלוא ונקד בעזים והיה שכרי[33]וענתה בי צדקתי ביום מחר כי תבוא על שכרי לפניך כל אשר איננו נקד וטלוא בעזים וחום בכשבים־גנוב הוא אתי[34]ויאמר לבן הן לו יהי כדברך[35]ויסר ביום ההוא את התישים העקדים והטלאים ואת כל העזים הנקדות והטלאת כל אשר לבן בו וכל חום בכשבים ויתן ביד בניו[36]וישם דרך שלשת ימים בינו ובין יעקב ויעקב רעה את צאן לבן־הנותרת[37]ויקח לו יעקב מקל לבנה לח־ולוז וערמון ויפצל בהן פצלות לבנות־מחשף הלבן אשר על המקלות[38]ויצג את המקלות אשר פצל ברהטים בשקתות המים־אשר תבאן הצאן לשתות לנכח הצאן ויחמנה בבאן לשתות[39]ויחמו הצאן אל המקלות ותלדן הצאן עקדים נקדים וטלאים[40]והכשבים הפריד יעקב ויתן פני הצאן אל עקד וכל חום בצאן לבן וישת לו עדרים לבדו ולא שתם על צאן לבן[41]והיה בכל יחם הצאן המקשרות ושם יעקב את המקלות לעיני הצאן ברהטים־ליחמנה במקלות[42]ובהעטיף הצאן לא ישים והיה העטפים ללבן והקשרים ליעקב[43]ויפרץ האיש מאד מאד ויהי לו צאן רבות ושפחות ועבדים וגמלים וחמרים