[1]משא בבל־אשר חזה ישעיהו בן אמוץ[2]על הר נשפה שאו נס הרימו קול להם הניפו יד ויבאו פתחי נדיבים[3]אני צויתי למקדשי גם קראתי גבורי לאפי עליזי גאותי[4]קול המון בהרים דמות עם רב קול שאון ממלכות גוים נאספים־יהוה צבאות מפקד צבא מלחמה[5]באים מארץ מרחק מקצה השמים יהוה וכלי זעמו לחבל כל הארץ[6]הילילו כי קרוב יום יהוה כשד משדי יבוא[7]על כן כל ידים תרפינה וכל לבב אנוש ימס[8]ונבהלו־צירים וחבלים יאחזון כיולדה יחילון איש אל רעהו יתמהו פני להבים פניהם[9]הנה יום יהוה בא אכזרי ועברה וחרון אף־לשום הארץ לשמה וחטאיה ישמיד ממנה[10]כי כוכבי השמים וכסיליהם לא יהלו אורם חשך השמש בצאתו וירח לא יגיה אורו[11]ופקדתי על תבל רעה ועל רשעים עונם והשבתי גאון זדים וגאות עריצים אשפיל[12]אוקיר אנוש מפז ואדם מכתם אופיר[13]על כן שמים ארגיז ותרעש הארץ ממקומה־בעברת יהוה צבאות וביום חרון אפו[14]והיה כצבי מדח וכצאן ואין מקבץ איש אל עמו יפנו ואיש אל ארצו ינוסו[15]כל הנמצא ידקר וכל הנספה יפול בחרב[16]ועלליהם ירטשו לעיניהם ישסו בתיהם ונשיהם תשגלנה [Q: תשכבנה][17]הנני מעיר עליהם את מדי אשר כסף לא יחשבו וזהב לא יחפצו בו[18]וקשתות נערים תרטשנה ופרי בטן לא ירחמו על בנים לא תחוס עינם[19]והיתה בבל צבי ממלכות תפארת גאון כשדים כמהפכת אלהים את סדם ואת עמרה[20]לא תשב לנצח ולא תשכן עד דור ודור ולא יהל שם ערבי ורעים לא ירבצו שם[21]ורבצו שם ציים ומלאו בתיהם אחים ושכנו שם בנות יענה ושעירים ירקדו שם[22]וענה איים באלמנותיו ותנים בהיכלי ענג וקרוב לבוא עתה וימיה לא ימשכו