[1]ויאמר יהוה אלי קח לך גליון גדול וכתב עליו בחרט אנוש למהר שלל חש בז[2]ואעידה לי עדים נאמנים־את אוריה הכהן ואת זכריהו בן יברכיהו[3]ואקרב אל הנביאה ותהר ותלד בן ויאמר יהוה אלי קרא שמו מהר שלל חש בז[4]כי בטרם ידע הנער קרא אבי ואמי־ישא את חיל דמשק ואת שלל שמרון לפני מלך אשור[5]ויסף יהוה דבר אלי עוד לאמר[6]יען כי מאס העם הזה את מי השלח ההלכים לאט ומשוש את רצין ובן רמליהו[7]ולכן הנה אדני מעלה עליהם את מי הנהר העצומים והרבים־את מלך אשור ואת כל כבודו ועלה על כל אפיקיו והלך על כל גדותיו[8]וחלף ביהודה שטף ועבר עד צואר יגיע והיה מטות כנפיו מלא רחב ארצך עמנו אל[9]רעו עמים וחתו והאזינו כל מרחקי ארץ התאזרו וחתו התאזרו וחתו[10]עצו עצה ותפר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל[11]כי כה אמר יהוה אלי כחזקת היד ויסרני מלכת בדרך העם הזה לאמר[12]לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר ואת מוראו לא תיראו ולא תעריצו[13]את יהוה צבאות אתו תקדישו והוא מוראכם והוא מערצכם[14]והיה למקדש ולאבן נגף ולצור מכשול לשני בתי ישראל לפח ולמוקש־ליושב ירושלם[15]וכשלו בם רבים ונפלו ונשברו ונוקשו ונלכדו[16]צור תעודה חתום תורה בלמדי[17]וחכיתי ליהוה המסתיר פניו מבית יעקב וקויתי לו[18]הנה אנכי והילדים אשר נתן לי יהוה לאתות ולמופתים בישראל־מעם יהוה צבאות השכן בהר ציון[19]וכי יאמרו אליכם דרשו אל האבות ואל הידענים המצפצפים והמהגים הלוא עם אל אלהיו ידרש בעד החיים אל המתים[20]לתורה ולתעודה אם לא יאמרו כדבר הזה אשר אין לו שחר[21]ועבר בה נקשה ורעב והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלהיו־ופנה למעלה[22]ואל ארץ יביט והנה צרה וחשכה מעוף צוקה ואפלה מנדח[23]כי לא מועף לאשר מוצק לה כעת הראשון הקל ארצה זבלון וארצה נפתלי והאחרון הכביד־דרך הים עבר הירדן גליל הגוים