[1]פתח לבנון דלתיך ותאכל אש בארזיך[2]הילל ברוש כי נפל ארז אשר אדרים שדדו הילילו אלוני בשן כי ירד יער הבצור [Q: הבציר][3]קול יללת הרעים כי שדדה אדרתם קול שאגת כפירים כי שדד גאון הירדן[4]כה אמר יהוה אלהי רעה את צאן ההרגה[5]אשר קניהן יהרגן ולא יאשמו ומכריהן יאמר ברוך יהוה ואעשר ורעיהם לא יחמול עליהן[6]כי לא אחמול עוד על ישבי הארץ־נאם יהוה והנה אנכי ממציא את האדם איש ביד רעהו וביד מלכו וכתתו את הארץ ולא אציל מידם[7]וארעה את צאן ההרגה לכן עניי הצאן ואקח לי שני מקלות לאחד קראתי נעם ולאחד קראתי חבלים וארעה את הצאן[8]ואכחד את שלשת הרעים בירח אחד ותקצר נפשי בהם וגם נפשם בחלה בי[9]ואמר לא ארעה אתכם המתה תמות והנכחדת תכחד והנשארות תאכלנה אשה את בשר רעותה[10]ואקח את מקלי את נעם ואגדע אתו־להפיר את בריתי אשר כרתי את כל העמים[11]ותפר ביום ההוא וידעו כן עניי הצאן השמרים אתי כי דבר יהוה הוא[12]ואמר אליהם אם טוב בעיניכם הבו שכרי־ואם לא חדלו וישקלו את שכרי שלשים כסף[13]ויאמר יהוה אלי השליכהו אל היוצר אדר היקר אשר יקרתי מעליהם ואקחה שלשים הכסף ואשליך אתו בית יהוה אל היוצר[14]ואגדע את מקלי השני את החבלים־להפר את האחוה בין יהודה ובין ישראל[15]ויאמר יהוה אלי עוד קח לך כלי רעה אולי[16]כי הנה אנכי מקים רעה בארץ הנכחדות לא יפקד הנער לא יבקש והנשברת לא ירפא הנצבה לא יכלכל ובשר הבריאה יאכל ופרסיהן יפרק[17]הוי רעי האליל עזבי הצאן חרב על זרועו ועל עין ימינו זרעו יבוש תיבש ועין ימינו כהה תכהה