|
|
| [1]And Benhadad the king of Syria gathered all his hoast together, hauing thirtie & two kinges with him, and horses and charets: and went vp and besieged Samaria, & warred against it |
[1]ובן הדד מלך ארם קבץ את כל חילו ושלשים ושנים מלך אתו וסוס ורכב ויעל ויצר על שמרון וילחם בה |
| [2]And he sent messengers to Ahab king of Israel into the citie, and sayde vnto him, thus saith Benhadad |
[2]וישלח מלאכים אל אחאב מלך ישראל העירה |
| [3]Thy siluer & thy gold is myne, & the fayrest of thy wiues & of thy childre be mine |
[3]ויאמר לו כה אמר בן הדד כספך וזהבך לי הוא ונשיך ובניך הטובים לי הם |
| [4]And the king of Israel aunswered and said: My lord king, according to thy saying, I am thyne and all that I haue |
[4]ויען מלך ישראל ויאמר כדברך אדני המלך לך אני וכל אשר לי |
| [5]And when the messengers came againe, they sayd, thus sayth Benhadad: Forasmuch as I haue sent vnto thee, saying, Thou shalt deliuer me thy siluer and thy golde, and thy wyues, and thy children |
[5]וישבו המלאכים ויאמרו כה אמר בן הדד לאמר כי שלחתי אליך לאמר כספך וזהבך ונשיך ובניך לי תתן |
| [6]I will therfore send my seruauntes vnto thee to morowe this time: and they shall searche thyne house, & the houses of thy seruauntes, and whatsoeuer is pleasaunt in thyne eyes, they shall take it in their handes, and bring it away |
[6]כי אם כעת מחר אשלח את עבדי אליך וחפשו את ביתך ואת בתי עבדיך והיה כל מחמד עיניך ישימו בידם ולקחו |
| [7]Then the king of Israel sent for all the elders of the land, and said: Take heede I pray you, and see howe this felowe goeth about mischiefe: For he sent vnto me for my wiues, for my children, for my siluer, and for my golde, and I denyed him not |
[7]ויקרא מלך ישראל לכל זקני הארץ ויאמר דעו נא וראו כי רעה זה מבקש כי שלח אלי לנשי ולבני ולכספי ולזהבי ולא מנעתי ממנו |
| [8]And all the elders and all the people said: Hearken not vnto him, nor consent |
[8]ויאמרו אליו כל הזקנים וכל העם אל תשמע ולוא תאבה |
| [9]Wherfore he sayde vnto the messengers of Benhadad: Tell my lord the king, all that thou dyddest send for to thy seruaut at the first time, that I will do: but this thing I may not do. And the messengers departed, and brought aunswere againe |
[9]ויאמר למלאכי בן הדד אמרו לאדני המלך כל אשר שלחת אל עבדך בראשנה אעשה והדבר הזה לא אוכל לעשות וילכו המלאכים וישבהו דבר |
| [10]And Benhadad sent vnto him againe, and sayde: Thus and thus do the gods vnto me, if the dust of Samaria be enough for al the people that folowe me, to take euery man an handfull |
[10]וישלח אליו בן הדד ויאמר כה יעשון לי אלהים וכה יוספו אם ישפק עפר שמרון לשעלים לכל העם אשר ברגלי |
| [11]And the king of Israel aunswered, and sayd: Tell him, let not him that putteth on his harnesse boast him selfe, as he that putteth it of |
[11]ויען מלך ישראל ויאמר דברו אל יתהלל חגר כמפתח |
| [12]And it fortuned, that when Benhadad hearde that tydinges, as he was with the kinges drinking within the pauilions, and he saide vnto this seruauntes, Put your selues in order. And they set them selues in aray against the citie |
[12]ויהי כשמע את הדבר הזה והוא שתה הוא והמלכים בסכות ויאמר אל עבדיו שימו וישימו על העיר |
| [13]And beholde, there came a prophete vnto Ahab king of Israel, saying, thus sayeth the Lord: Hast thou seene all this great multitude? beholde, I will deliuer it into thyne hand this day, & thou shalt knowe that I am the Lorde |
[13]והנה נביא אחד נגש אל אחאב מלך ישראל ויאמר כה אמר יהוה הראית את כל ההמון הגדול הזה הנני נתנו בידך היום וידעת כי אני יהוה |
| [14]And Ahab sayd: By whom? He sayde: Thus sayth the Lorde, euen by the seruauntes of the gouernours of ye shyres. He sayd againe: who shall order the battayle? And he aunswered: Thou |
[14]ויאמר אחאב במי ויאמר כה אמר יהוה בנערי שרי המדינות ויאמר מי יאסר המלחמה ויאמר אתה |
| [15]Then he numbred the seruauntes of the gouernours of the shyres, & they were two hundred and thirtie and two: And after them also he numbred all the people of the children of Israel [euen] seuen thousande |
[15]ויפקד את נערי שרי המדינות ויהיו מאתים שנים ושלשים ואחריהם פקד את כל העם כל בני ישראל־שבעת אלפים |
| [16]And they went out at noone: but Benhadad dyd drinke till he was drunken in the pauillions, both he and the kinges: eue thirtie & two kinges, that holpe him |
[16]ויצאו בצהרים ובן הדד שתה שכור בסכות הוא והמלכים שלשים ושנים מלך־עזר אתו |
| [17]And the seruauntes of the gouernours of the shyres went out first, and Benhadad sent out, & they shewed him, saying: There are men come out of Samaria |
[17]ויצאו נערי שרי המדינות־בראשנה וישלח בן הדד ויגידו לו לאמר אנשים יצאו משמרון |
| [18]He sayde: Whether they be come out for peace, take them alyue: or whether they be come out to fight, take them yet alyue |
[18]ויאמר אם לשלום יצאו תפשום חיים ואם למלחמה יצאו חיים תפשום |
| [19]And so those young men of the gouernours of the shyres came out of the citie, and the hoast after them |
[19]ואלה יצאו מן העיר נערי שרי המדינות והחיל אשר אחריהם |
| [20]And they slue euery one his enemie [that came in his way:] and the Syrians fled, & they of Israel folowed after the: And Benhadad the king of Syria scaped on a horse, with his horsemen |
[20]ויכו איש אישו וינסו ארם וירדפם ישראל וימלט בן הדד מלך ארם על סוס ופרשים |
| [21]And the king of Israel went out, and smote the horses and charettes, & with a great slaughter slue he the Syrians |
[21]ויצא מלך ישראל ויך את הסוס ואת הרכב והכה בארם מכה גדולה |
| [22](And there came a prophete to the king of Israel, and said vnto him: Go foorth, and play the man, be wyse, & take heede what thou doest: for when the yere is gone about, the king of Syria will come vp against thee. |
[22]ויגש הנביא אל מלך ישראל ויאמר לו לך התחזק ודע וראה את אשר תעשה כי לתשובת השנה מלך ארם עלה עליך |
| [23]And the seruauntes of the king of Syria sayde vnto him: The gods of the hilles are their gods, and therefore they had the better of vs: but let vs fight against them in the playne, and [for what ye will] we shall haue the better of them |
[23]ועבדי מלך ארם אמרו אליו אלהי הרים אלהיהם על כן חזקו ממנו ואולם נלחם אתם במישור־אם לא נחזק מהם |
| [24]And this do: Take the kinges away euery man out of his place, & put dukes in their roomes |
[24]ואת הדבר הזה עשה הסר המלכים איש ממקמו ושים פחות תחתיהם |
| [25]And do thou number thee an hoast, lyke the hoast that thou hast lost, such horses and suche charets, and we will fight against them in the plaine, and thou shalt see vs get the better of the. And he hearkened vnto their voyce, and dyd euen so |
[25]ואתה תמנה לך חיל כחיל הנפל מאותך וסוס כסוס ורכב כרכב ונלחמה אותם במישור־אם לא נחזק מהם וישמע לקלם ויעש כן |
| [26]And it fortuned, that after the yere was gone about, Benhadad numbred the Syrians, and went vp to Aphec to fight against Israel |
[26]ויהי לתשובת השנה ויפקד בן הדד את ארם ויעל אפקה למלחמה עם ישראל |
| [27]And the children of Israel were numbred, & with their whole number went they against them, and the children of Israel pitched before them lyke two litle flockes of kiddes: but the Syrians filled the countrey |
[27]ובני ישראל התפקדו וכלכלו וילכו לקראתם ויחנו בני ישראל נגדם כשני חשפי עזים וארם מלאו את הארץ |
| [28]And there came a man of God, and sayd vnto the king of Israel, thus sayth the Lorde: Because the Syrians haue sayd, the Lorde is but God of the hilles, and not God of the valleys: therfore wil I deliuer all this great multitude into thyne hande, and ye shall knowe that I am the Lorde |
[28]ויגש איש האלהים ויאמר אל מלך ישראל ויאמר כה אמר יהוה יען אשר אמרו ארם אלהי הרים יהוה ולא אלהי עמקים הוא־ונתתי את כל ההמון הגדול הזה בידך וידעתם כי אני יהוה |
| [29]And they pitched one ouer against the other seuen dayes: and it came to passe, that in the seuenth day the battaile was ioyned, and the children of Israel slue of the Syrians an hundred thousande footemen in one day |
[29]ויחנו אלה נכח אלה שבעת ימים ויהי ביום השביעי ותקרב המלחמה ויכו בני ישראל את ארם מאה אלף רגלי ביום אחד |
| [30]But the rest fled to Aphec into the citie, and there fell a wall vpon twentie and seuen thousande of the men that were left: And Benhadad fled, and came into the citie, from chamber to chamber |
[30]וינסו הנותרים אפקה אל העיר ותפל החומה על עשרים ושבעה אלף איש הנותרים ובן הדד נס ויבא אל העיר חדר בחדר |
| [31]And his seruauntes said vnto him: Behold, we haue heard say that the kinges of the house of Israel are mercyfull kinges: We will therfore put sackcloth about our loynes, and ropes about our heades, and go out to the king of Israel, if happyly he will saue thy lyfe |
[31]ויאמרו אליו עבדיו הנה נא שמענו כי מלכי בית ישראל כי מלכי חסד הם נשימה נא שקים במתנינו וחבלים בראשנו ונצא אל מלך ישראל־אולי יחיה את נפשך |
| [32]And so they girded sackcloth about their loynes, & put ropes about their heades, and came to the king of Israel, and said: Thy seruaunt Benhadad sayth, I pray thee let me lyue. He sayde: Is he yet alyue? he is my brother |
[32]ויחגרו שקים במתניהם וחבלים בראשיהם ויבאו אל מלך ישראל ויאמרו עבדך בן הדד אמר תחי נא נפשי ויאמר העודנו חי אחי הוא |
| [33]And ye men toke that word for good lucke and hastyly caught it out of his mouth, and sayd: Yea thy brother Benhadad. He sayde: Go, bring him hyther. And Benhadad came out vnto him, and he caused him to come vp into the charet |
[33]והאנשים ינחשו וימהרו ויחלטו הממנו ויאמרו אחיך בן הדד ויאמר באו קחהו ויצא אליו בן הדד ויעלהו על המרכבה |
| [34]And he said vnto him: The cities which my father toke from thy father, I will restore agayne, and thou shalt make streates for thee in Damasco, as my father dyd in Samaria: And I wil make an appoyntment with thee, & send the away. And so he made an appoyntment with him, and sent him away |
[34]ויאמר אליו הערים אשר לקח אבי מאת אביך אשיב וחצות תשים לך בדמשק כאשר שם אבי בשמרון ואני בברית אשלחך ויכרת לו ברית וישלחהו |
| [35]And there was a certayne man of the children of the prophetes, whiche sayde vnto his neyghbour in the word of the Lord: Smyte me I pray thee. And the man woulde not smyte him |
[35]ואיש אחד מבני הנביאים אמר אל רעהו בדבר יהוה־הכיני נא וימאן האיש להכתו |
| [36]Then sayd he vnto him: Because thou hast not hearkened vnto the voyce of the Lorde: beholde, assoone as thou art departed fro me, a lion shal slay thee. And it came to passe, that assoone as he was departed from him, a lion found him, and slue him |
[36]ויאמר לו יען אשר לא שמעת בקול יהוה הנך הולך מאתי והכך האריה וילך מאצלו וימצאהו האריה ויכהו |
| [37]Then he founde another man, & sayde: Smyte me I pray thee. And the man smote him, so that in smyting he wounded him |
[37]וימצא איש אחר ויאמר הכיני נא ויכהו האיש הכה ופצע |
| [38]So the prophete went foorth, & wayted for the king by the way, and put him selfe out of knowledge with ashes whiche he layed vpon his face |
[38]וילך הנביא ויעמד למלך על הדרך ויתחפש באפר על עיניו |
| [39]And when the king came by, he cryed vnto the king, and sayde: Thy seruaunt wet out in the middes of the battel, and behold there went away a man, whom another man brought vnto me, & sayde, Kepe this man: and if he be myssed or lost, thy lyfe shall go for his, or els thou shalt pay a talent of siluer |
[39]ויהי המלך עבר והוא צעק אל המלך ויאמר עבדך יצא בקרב המלחמה והנה איש סר ויבא אלי איש ויאמר שמר את האיש הזה־אם הפקד יפקד והיתה נפשך תחת נפשו או ככר כסף תשקול |
| [40]And as thy seruaunt had here & there to do, he was gone. And the king of Israel sayde vnto him: Euen so shall thy iudgement be, as thou hast defined it thy selfe |
[40]ויהי עבדך עשה הנה והנה־והוא איננו ויאמר אליו מלך ישראל כן משפטך אתה חרצת |
| [41]And he hasted, & toke the ashes away from his face, and the king of Israel knewe him, that he was of ye prophetes |
[41]וימהר־ויסר את האפר מעל [Q: מעלי] עיניו ויכר אתו מלך ישראל כי מהנביאים הוא |
| [42]And he sayde vnto him, Thus sayth the Lorde: Because thou hast let go out of thy hande a man that is in my curse, thy lyfe shall go for his lyfe, and thy people for his people |
[42]ויאמר אליו כה אמר יהוה יען שלחת את איש חרמי מיד־והיתה נפשך תחת נפשו ועמך תחת עמו |
| [43]And the king of Israel went to his house wayward and in displeasure, and came to Samaria |
[43]וילך מלך ישראל על ביתו סר וזעף ויבא שמרונה |