[1]ויאמר דוד אל לבו עתה אספה יום אחד ביד שאול אין לי טוב כי המלט אמלט אל ארץ פלשתים ונואש ממני שאול לבקשני עוד בכל גבול ישראל ונמלטתי מידו[2]ויקם דוד־ויעבר הוא ושש מאות איש אשר עמו אל אכיש בן מעוך מלך גת[3]וישב דוד עם אכיש בגת הוא ואנשיו איש וביתו דוד ושתי נשיו אחינעם היזרעאלת ואביגיל אשת נבל הכרמלית[4]ויגד לשאול כי ברח דוד גת ולא יוסף [Q: יסף] עוד לבקשו[5]ויאמר דוד אל אכיש אם נא מצאתי חן בעיניך יתנו לי מקום באחת ערי השדה־ואשבה שם ולמה ישב עבדך בעיר הממלכה עמך[6]ויתן לו אכיש ביום ההוא את צקלג לכן היתה צקלג למלכי יהודה עד היום הזה[7]ויהי מספר הימים אשר ישב דוד בשדה פלשתים־ימים וארבעה חדשים[8]ויעל דוד ואנשיו ויפשטו אל הגשורי והגרזי [Q: והגזרי] והעמלקי כי הנה ישבות הארץ אשר מעולם בואך שורה ועד ארץ מצרים[9]והכה דוד את הארץ ולא יחיה איש ואשה ולקח צאן ובקר וחמרים וגמלים ובגדים וישב ויבא אל אכיש[10]ויאמר אכיש אל פשטתם היום ויאמר דוד על נגב יהודה ועל נגב הירחמאלי ואל נגב הקיני[11]ואיש ואשה לא יחיה דוד להביא גת לאמר־פן יגדו עלינו לאמר כה עשה דוד וכה משפטו כל הימים אשר ישב בשדה פלשתים[12]ויאמן אכיש בדוד לאמר הבאש הבאיש בעמו בישראל והיה לי לעבד עולם