|
|
| [1]ויהי בימים ההם ויקבצו פלשתים את מחניהם לצבא להלחם בישראל ויאמר אכיש אל דוד ידע תדע כי אתי תצא במחנה אתה ואנשיך |
[1]Now at that time the Philistines assembled their bands and army to fight with Israel: therefore Achish said to David, Be sure, thou shalt go out with me to the battle, thou, and thy men. |
| [2]ויאמר דוד אל אכיש לכן אתה תדע את אשר יעשה עבדך ויאמר אכיש אל דוד לכן שמר לראשי אשימך כל הימים |
[2]And David said to Achish, Surely thou shalt know, what thy servant can do. And Achish said to David, Surely I will make thee keeper of mine head forever. |
| [3]ושמואל מת־ויספדו לו כל ישראל ויקברהו ברמה ובעירו ושאול הסיר האבות ואת הידענים־מהארץ |
[3](Samuel was then dead, and all Israel had lamented him, and buried him in Ramah his own city: and Saul had put away the sorcerers, and the soothsayers out of the land) |
| [4]ויקבצו פלשתים ויבאו ויחנו בשונם ויקבץ שאול את כל ישראל ויחנו בגלבע |
[4]Then the Philistines assembled themselves, and came, and pitched in Shunem: and Saul assembled all Israel, and they pitched in Gilboa. |
| [5]וירא שאול את מחנה פלשתים וירא ויחרד לבו מאד |
[5]And when Saul saw the host of the Philistines, he was afraid, and his heart was sore astonied. |
| [6]וישאל שאול ביהוה ולא ענהו יהוה־גם בחלמות גם באורים גם בנביאם |
[6]Therefore Saul asked counsel of the Lord, and the Lord answered him not, neither by dreams, nor by Urim, nor yet by prophets. |
| [7]ויאמר שאול לעבדיו בקשו לי אשת בעלת אוב ואלכה אליה ואדרשה בה ויאמרו עבדיו אליו הנה אשת בעלת אוב בעין דור |
[7]Then said Saul unto his servants, Seek me a woman that hath a familiar spirit, that I may go to her, and ask of her. And his servants said to him, Behold, there is a woman at En-dor that hath a familiar spirit. |
| [8]ויתחפש שאול וילבש בגדים אחרים וילך הוא ושני אנשים עמו ויבאו אל האשה לילה ויאמר קסומי [Q: קסמי] נא לי באוב והעלי לי את אשר אמר אליך |
[8]Then Saul changed himself, and put on other raiment, and he went, and two men with him, and they came to the woman by night: and he said, I pray thee, conjecture unto me by the familiar spirit, and bring me him up whom I shall name unto thee. |
| [9]ותאמר האשה אליו הנה אתה ידעת את אשר עשה שאול אשר הכרית את האבות ואת הידעני מן הארץ ולמה אתה מתנקש בנפשי להמיתני |
[9]And the woman said unto him, Behold, thou knowest what Saul hath done, how he hath destroyed the sorcerers, and the soothsayers out of the land: wherefore then seekest thou to take me in a snare to cause me to die? |
| [10]וישבע לה שאול ביהוה לאמר חי יהוה אם יקרך עון בדבר הזה |
[10]And Saul swear to her by the Lord, saying, As the Lord liveth, no harm shall come to thee for this thing. |
| [11]ותאמר האשה את מי אעלה לך ויאמר את שמואל העלי לי |
[11]Then said the woman, Whom shall I bring up unto thee? And he answered, Bring me up Samuel. |
| [12]ותרא האשה את שמואל ותזעק בקול גדול ותאמר האשה אל שאול לאמר למה רמיתני ואתה שאול |
[12]And when the woman saw Samuel, she cried with a loud voice, and the woman spake to Saul, saying, Why hast thou deceived me? For thou art Saul. |
| [13]ויאמר לה המלך אל תיראי כי מה ראית ותאמר האשה אל שאול אלהים ראיתי עלים מן הארץ |
[13]And the king said unto her, Be not afraid: for what sawest thou? And the woman said unto Saul, I saw gods ascending up out of the earth. |
| [14]ויאמר לה מה תארו ותאמר איש זקן עלה והוא עטה מעיל וידע שאול כי שמואל הוא ויקד אפים ארצה וישתחו |
[14]Then he said unto her, What fashion is he of? And she answered, An old man cometh up lapped in a mantle: and Saul knew that it was Samuel, and he inclined his face to the ground, and bowed himself. |
| [15]ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אתי ויאמר שאול צר לי מאד ופלשתים נלחמים בי ואלהים סר מעלי ולא ענני עוד גם ביד הנביאים גם בחלמות ואקראה לך להודיעני מה אעשה |
[15]And Samuel said to Saul, Why hast thou disquieted me, to bring me up? Then Saul answered, I am in great distress: for the Philistines make war against me, and God is departed from me, and answereth me no more, neither by prophets, neither by dreams: therefore I have called thee, that thou mayest tell me, what I shall do. |
| [16]ויאמר שמואל ולמה תשאלני ויהוה סר מעליך ויהי ערך |
[16]Then said Samuel, Wherefore then dost thou ask of me, seeing the Lord is gone from thee, and is thine enemy? |
| [17]ויעש יהוה לו כאשר דבר בידי ויקרע יהוה את הממלכה מידך ויתנה לרעך לדוד |
[17]Even the Lord hath done to him, as he spake by mine hand: for the Lord will rent the kingdom out of thine hand, and give it thy neighbor David. |
| [18]כאשר לא שמעת בקול יהוה ולא עשית חרון אפו בעמלק על כן הדבר הזה עשה לך יהוה היום הזה |
[18]Because thou obeyest not the voice of the Lord, nor executest his fierce wrath upon the Amalekites, therefore hath the Lord done this unto thee this day. |
| [19]ויתן יהוה גם את ישראל עמך ביד פלשתים ומחר אתה ובניך עמי גם את מחנה ישראל יתן יהוה ביד פלשתים |
[19]Moreover the Lord will deliver Israel with thee into the hands of the Philistines: and tomorrow shalt thou and thy sons be with me, and the Lord shall give the host of Israel into the hands of the Philistines. |
| [20]וימהר שאול ויפל מלא קומתו ארצה וירא מאד מדברי שמואל גם כח לא היה בו־כי לא אכל לחם כל היום וכל הלילה |
[20]Then Saul fell straight way all along on the earth, and was sore afraid because of the words of Samuel, so that there was no strength in him: for he had eaten no bread all the day nor all the night. |
| [21]ותבוא האשה אל שאול ותרא כי נבהל מאד ותאמר אליו הנה שמעה שפחתך בקולך ואשים נפשי בכפי ואשמע את דבריך אשר דברת אלי |
[21]Then the woman came unto Saul, and saw that he was sore troubled, and said unto him, See, thine handmaid hath obeyed thy voice, and I have put my soul in mine hand, and have obeyed thy words which thou saidest unto me. |
| [22]ועתה שמע נא גם אתה בקול שפחתך ואשמה לפניך פת לחם ואכול ויהי בך כח כי תלך בדרך |
[22]Now therefore, I pray thee, hearken thou also unto the voice of thine handmaid, and let me set a morsel of bread before thee, that thou mayest eat and get thee strength, and go on thy journey. |
| [23]וימאן ויאמר לא אכל ויפרצו בו עבדיו וגם האשה וישמע לקלם ויקם מהארץ וישב אל המטה |
[23]But he refused, and said, I will not eat: but his servants and the woman together compelled him, and he obeyed their voice: so he arose from the earth, and sat on the bed. |
| [24]ולאשה עגל מרבק בבית ותמהר ותזבחהו ותקח קמח ותלש ותפהו מצות |
[24]Now the woman had a fat calf in the house, and she hasted, and killed it, and took flour and kneaded it, and baked of it unleavened bread. |
| [25]ותגש לפני שאול ולפני עבדיו ויאכלו ויקמו וילכו בלילה ההוא |
[25]Then she brought them before Saul, and before his servants: and when they had eaten, they stood up, and went away the same night. |