[1]ויהי כאשר זקן שמואל וישם את בניו שפטים לישראל[2]ויהי שם בנו הבכור יואל ושם משנהו אביה־שפטים בבאר שבע[3]ולא הלכו בניו בדרכו ויטו אחרי הבצע ויקחו שחד־ויטו משפט[4]ויתקבצו כל זקני ישראל ויבאו אל שמואל הרמתה[5]ויאמרו אליו הנה אתה זקנת ובניך לא הלכו בדרכיך עתה שימה לנו מלך לשפטנו־ככל הגוים[6]וירע הדבר בעיני שמואל כאשר אמרו תנה לנו מלך לשפטנו ויתפלל שמואל אל יהוה[7]ויאמר יהוה אל שמואל שמע בקול העם לכל אשר יאמרו אליך כי לא אתך מאסו כי אתי מאסו ממלך עליהם[8]ככל המעשים אשר עשו מיום העלתי אותם ממצרים ועד היום הזה ויעזבני ויעבדו אלהים אחרים־כן המה עשים גם לך[9]ועתה שמע בקולם אך כי העד תעיד בהם והגדת להם משפט המלך אשר ימלך עליהם[10]ויאמר שמואל את כל דברי יהוה אל העם השאלים מאתו מלך[11]ויאמר־זה יהיה משפט המלך אשר ימלך עליכם את בניכם יקח ושם לו במרכבתו ובפרשיו ורצו לפני מרכבתו[12]ולשום לו שרי אלפים ושרי חמשים ולחרש חרישו ולקצר קצירו ולעשות כלי מלחמתו וכלי רכבו[13]ואת בנותיכם יקח לרקחות ולטבחות ולאפות[14]ואת שדותיכם ואת כרמיכם וזיתיכם הטובים־יקח ונתן לעבדיו[15]וזרעיכם וכרמיכם יעשר ונתן לסריסיו ולעבדיו[16]ואת עבדיכם ואת שפחותיכם ואת בחוריכם הטובים ואת חמוריכם־יקח ועשה למלאכתו[17]צאנכם יעשר ואתם תהיו לו לעבדים[18]וזעקתם ביום ההוא מלפני מלככם אשר בחרתם לכם ולא יענה יהוה אתכם ביום ההוא[19]וימאנו העם לשמע בקול שמואל ויאמרו לא כי אם מלך יהיה עלינו[20]והיינו גם אנחנו ככל הגוים ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמתנו[21]וישמע שמואל את כל דברי העם וידברם באזני יהוה[22]ויאמר יהוה אל שמואל שמע בקולם והמלכת להם מלך ויאמר שמואל אל אנשי ישראל לכו איש לעירו