[1]ואשה אחת מנשי בני הנביאים צעקה אל אלישע לאמר עבדך אישי מת ואתה ידעת כי עבדך היה ירא את יהוה והנשה־בא לקחת את שני ילדי לו לעבדים[2]ויאמר אליה אלישע מה אעשה לך הגידי לי מה יש לכי [Q: לך] בבית ותאמר אין לשפחתך כל בבית כי אם אסוך שמן[3]ויאמר לכי שאלי לך כלים מן החוץ מאת כל שכנכי [Q: שכניך]־כלים רקים אל תמעיטי[4]ובאת וסגרת הדלת בעדך ובעד בניך ויצקת על כל הכלים האלה והמלא תסיעי[5]ותלך מאתו ותסגר הדלת בעדה ובעד בניה הם מגישים אליה והיא מיצקת [Q: מוצקת][6]ויהי כמלאת הכלים ותאמר אל בנה הגישה אלי עוד כלי ויאמר אליה אין עוד כלי ויעמד השמן[7]ותבא ותגד לאיש האלהים ויאמר לכי מכרי את השמן ושלמי את נשיכי [Q: נשיך] ואת בניכי [Q: ובניך] תחיי בנותר[8]ויהי היום ויעבר אלישע אל שונם ושם אשה גדולה ותחזק בו לאכל לחם ויהי מדי עברו יסר שמה לאכל לחם[9]ותאמר אל אישה הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא־עבר עלינו תמיד[10]נעשה נא עלית קיר קטנה ונשים לו שם מטה ושלחן וכסא ומנורה והיה בבאו אלינו יסור שמה[11]ויהי היום ויבא שמה ויסר אל העליה וישכב שמה[12]ויאמר אל גיחזי נערו קרא לשונמית הזאת ויקרא לה־ותעמד לפניו[13]ויאמר לו אמר נא אליה הנה חרדת אלינו את כל החרדה הזאת מה לעשות לך היש לדבר לך אל המלך או אל שר הצבא ותאמר בתוך עמי אנכי ישבת[14]ויאמר ומה לעשות לה ויאמר גיחזי אבל בן אין לה־ואישה זקן[15]ויאמר קרא לה ויקרא לה־ותעמד בפתח[16]ויאמר למועד הזה כעת חיה אתי [Q: את] חבקת בן ותאמר אל אדני איש האלהים־אל תכזב בשפחתך[17]ותהר האשה ותלד בן למועד הזה כעת חיה אשר דבר אליה אלישע[18]ויגדל הילד ויהי היום ויצא אל אביו אל הקצרים[19]ויאמר אל אביו ראשי ראשי ויאמר אל הנער שאהו אל אמו[20]וישאהו־ויביאהו אל אמו וישב על ברכיה עד הצהרים וימת[21]ותעל ותשכבהו על מטת איש האלהים ותסגר בעדו ותצא[22]ותקרא אל אישה ותאמר שלחה נא לי אחד מן הנערים ואחת האתנות וארוצה עד איש האלהים ואשובה[23]ויאמר מדוע אתי [Q: את] הלכתי [Q: הלכת] אליו היום־לא חדש ולא שבת ותאמר שלום[24]ותחבש האתון ותאמר אל נערה נהג ולך אל תעצר לי לרכב כי אם אמרתי לך[25]ותלך ותבא אל איש האלהים־אל הר הכרמל ויהי כראות איש האלהים אתה מנגד ויאמר אל גיחזי נערו הנה השונמית הלז[26]עתה רוץ נא לקראתה ואמר לה השלום לך השלום לאישך השלום לילד ותאמר שלום[27]ותבא אל איש האלהים אל ההר ותחזק ברגליו ויגש גיחזי להדפה ויאמר איש האלהים הרפה לה כי נפשה מרה לה ויהוה העלים ממני ולא הגיד לי[28]ותאמר השאלתי בן מאת אדני הלא אמרתי לא תשלה אתי[29]ויאמר לגיחזי חגר מתניך וקח משענתי בידך ולך כי תמצא איש לא תברכנו וכי יברכך איש לא תעננו ושמת משענתי על פני הנער[30]ותאמר אם הנער חי יהוה וחי נפשך אם אעזבך ויקם וילך אחריה[31]וגחזי עבר לפניהם וישם את המשענת על פני הנער ואין קול ואין קשב וישב לקראתו ויגד לו לאמר לא הקיץ הנער[32]ויבא אלישע הביתה והנה הנער מת משכב על מטתו[33]ויבא ויסגר הדלת בעד שניהם ויתפלל אל יהוה[34]ויעל וישכב על הילד וישם פיו על פיו ועיניו על עיניו וכפיו על כפו ויגהר עליו ויחם בשר הילד[35]וישב וילך בבית אחת הנה ואחת הנה ויעל ויגהר עליו ויזורר הנער עד שבע פעמים ויפקח הנער את עיניו[36]ויקרא אל גיחזי ויאמר קרא אל השנמית הזאת ויקראה ותבא אליו ויאמר שאי בנך[37]ותבא ותפל על רגליו ותשתחו ארצה ותשא את בנה ותצא[38]ואלישע שב הגלגלה והרעב בארץ ובני הנביאים ישבים לפניו ויאמר לנערו שפת הסיר הגדולה ובשל נזיד לבני הנביאים[39]ויצא אחד אל השדה ללקט ארת וימצא גפן שדה וילקט ממנו פקעת שדה מלא בגדו ויבא ויפלח אל סיר הנזיד־כי לא ידעו[40]ויצקו לאנשים לאכול ויהי כאכלם מהנזיד והמה צעקו ויאמרו מות בסיר איש האלהים ולא יכלו לאכל[41]ויאמר וקחו קמח וישלך אל הסיר ויאמר צק לעם ויאכלו ולא היה דבר רע בסיר[42]ואיש בא מבעל שלשה ויבא לאיש האלהים לחם בכורים עשרים לחם שערים וכרמל בצקלנו ויאמר תן לעם ויאכלו[43]ויאמר משרתו מה אתן זה לפני מאה איש ויאמר תן לעם ויאכלו־כי כה אמר יהוה אכל והותר[44]ויתן לפניהם ויאכלו ויותרו כדבר יהוה