[1]ויאמר דוד־הכי יש עוד אשר נותר לבית שאול ואעשה עמו חסד בעבור יהונתן[2]ולבית שאול עבד ושמו ציבא ויקראו לו אל דוד ויאמר המלך אליו האתה ציבא ויאמר עבדך[3]ויאמר המלך האפס עוד איש לבית שאול ואעשה עמו חסד אלהים ויאמר ציבא אל המלך עוד בן ליהונתן נכה רגלים[4]ויאמר לו המלך איפה הוא ויאמר ציבא אל המלך הנה הוא בית מכיר בן עמיאל בלו דבר[5]וישלח המלך דוד ויקחהו מבית מכיר בן עמיאל־מלו דבר[6]ויבא מפיבשת בן יהונתן בן שאול אל דוד ויפל על פניו וישתחו ויאמר דוד מפיבשת ויאמר הנה עבדך[7]ויאמר לו דוד אל תירא כי עשה אעשה עמך חסד בעבור יהונתן אביך והשבתי לך את כל שדה שאול אביך ואתה תאכל לחם על שלחני־תמיד[8]וישתחו ויאמר מה עבדך כי פנית אל הכלב המת אשר כמוני[9]ויקרא המלך אל ציבא נער שאול־ויאמר אליו כל אשר היה לשאול ולכל ביתו נתתי לבן אדניך[10]ועבדת לו את האדמה אתה ובניך ועבדיך והבאת והיה לבן אדניך לחם ואכלו ומפיבשת בן אדניך יאכל תמיד לחם על שלחני ולציבא חמשה עשר בנים־ועשרים עבדים[11]ויאמר ציבא אל המלך ככל אשר יצוה אדני המלך את עבדו כן יעשה עבדך ומפיבשת אכל על שלחני כאחד מבני המלך[12]ולמפיבשת בן קטן ושמו מיכא וכל מושב בית ציבא עבדים למפיבשת[13]ומפיבשת ישב בירושלם כי על שלחן המלך תמיד הוא אכל והוא פסח שתי רגליו