|
|
| [1]בהו דינ זבנא ארמי הוא אידיא על אנשׁינ דבעדתא איכ דנבאשׁ להונ הרודס מלכא הו דמתכנא הוא אגרפוס |
[1]Now about that time Herod the king stretched forth his hands to vex certain of the church. |
| [2]וקטל בסיפא ליעקוב אחוהי דיוחננ |
[2]And he killed James the brother of John with the sword. |
| [3]וכד חזא דשׁפרת הדא ליהודיא אוספ הוא למאחד אפ לשׁמעונ כאפא ואיתיהונ הוו יומתא דפטירא |
[3]And because he saw it pleased the Jews, he proceeded further to take Peter also. (Then were the days of unleavened bread.) |
| [4]ואחדה וארמיה בית אסירא ואשׁלמ לה שׁתתעסר סטרטוטינ דנטרונה דמנ בתר פצחא נשׁלמיוהי לעמא דיהודיא |
[4]And when he had apprehended him, he put him in prison, and delivered him to four quaternions of soldiers to keep him; intending after Easter to bring him forth to the people. |
| [5]וכד הו שׁמעונ מתנטר הוא בית אסירא צלותא אמינתא מתקרבא הות מנ עדתא חלפוהי לאלהא |
[5]Peter therefore was kept in prison: but prayer was made without ceasing of the church unto God for him. |
| [6]ובה בהו לליא דלצפרא עתיד הוא דנשׁלמיוהי כד דמכ הוא שׁמעונ בית תרינ אסטרטיוטינ ואסיר הוא בתרתינ שׁשׁלנ ואחרנא נטרינ הוו תרעא דבית אסירא |
[6]And when Herod would have brought him forth, the same night Peter was sleeping between two soldiers, bound with two chains: and the keepers before the door kept the prison. |
| [7]מלאכא דמריא קמ לעל מנה ונוהרא אזלג בכלה ביתא ודקרה בגבה ואקימה ואמר לה קומ עגל ונפל שׁשׁלתא מנ אידוהי |
[7]And, behold, the angel of the Lord came upon him, and a light shined in the prison: and he smote Peter on the side, and raised him up, saying, Arise up quickly. And his chains fell off from his hands. |
| [8]ואמר לה מלאכא אסור חציכ וסאנ טלריכ ועבד הכנא ותוב אמר לה אתעטפ תכסיתכ ותא בתרי |
[8]And the angel said unto him, Gird thyself, and bind on thy sandals. And so he did. And he saith unto him, Cast thy garment about thee, and follow me. |
| [9]ונפק ואזל הוא בתרה כד לא ידע הוא דשׁרירא הות הי דהויא הות ביד מלאכא סבר הוא גיר דחזוא חזא הוא |
[9]And he went out, and followed him; and wist not that it was true which was done by the angel; but thought he saw a vision. |
| [10]וכד עברו מטרתא קדמיתא ודתרתינ אתו עדמא לתרעא דפרזלא ואתפתח להונ מנ צבות נפשׁה וכד נפקו ועברו שׁוקא חד פרק מנ לותה מלאכא |
[10]When they were past the first and the second ward, they came unto the iron gate that leadeth unto the city; which opened to them of his own accord: and they went out, and passed on through one street; and forthwith the angel departed from him. |
| [11]הידינ אשׁתודע שׁמעונ ואמר השׁא ידעת בקושׁתא דמריא שׁדר מלאכה ופלטני מנ אידה דהרודס מלכא ומנ מדמ דמתחשׁבינ הוו עלי יהודיא |
[11]And when Peter was come to himself, he said, Now I know of a surety, that the LORD hath sent his angel, and hath delivered me out of the hand of Herod, and from all the expectation of the people of the Jews. |
| [12]וכד אסתכל אתא לה לביתא דמרימ אמה דיוחננ הו דאתכני מרקוס מטל דאחא סגיאא תמנ כנישׁינ הוו ומצלינ |
[12]And when he had considered the thing, he came to the house of Mary the mother of John, whose surname was Mark; where many were gathered together praying. |
| [13]ונקשׁ בתרעא דדרתא ונפקת דתעניוהי טליתא דשׁמה רודא |
[13]And as Peter knocked at the door of the gate, a damsel came to hearken, named Rhoda. |
| [14]ואשׁתודעת קלה דשׁמעונ ובחדותה לא פתחת לה תרעא אלא הפכת ברהטא ואמרא להונ שׁמעונ הא קאמ על תרעא דדרתא |
[14]And when she knew Peter's voice, she opened not the gate for gladness, but ran in, and told how Peter stood before the gate. |
| [15]אמרינ לה מזע זעתי לכי והי מתחריא הות דהדא הכנא הי אמרינ לה כבר מלאכה הו |
[15]And they said unto her, Thou art mad. But she constantly affirmed that it was even so. Then said they, It is his angel. |
| [16]ושׁמעונ נקשׁ הוא בתרעא ונפקו חזאוהי ותמהו להונ |
[16]But Peter continued knocking: and when they had opened the door, and saw him, they were astonished. |
| [17]ומניפ הוא להונ אידה איכ דנשׁתקונ להונ ועל ואשׁתעי להונ איכנא מריא אפקה מנ בית אסירא ואמר להונ אשׁתעו הלינ ליעקוב ולאחינ ונפק אזל לה לאתר אחרינ |
[17]But he, beckoning unto them with the hand to hold their peace, declared unto them how the Lord had brought him out of the prison. And he said, Go shew these things unto James, and to the brethren. And he departed, and went into another place. |
| [18]וכד הוא צפרא הוא הוא רובא סגיאא בית אסטרטיוטא על שׁמעונ דמנא הוא לה |
[18]Now as soon as it was day, there was no small stir among the soldiers, what was become of Peter. |
| [19]הרודס דינ כד בעיהי ולא אשׁכחה דנ אנונ לנטורא ופקד דנמותונ ונפק לה מנ יהוד ואיתוהי הוא בקסריא |
[19]And when Herod had sought for him, and found him not, he examined the keepers, and commanded that they should be put to death. And he went down from Judaea to Caesarea, and there abode. |
| [20]ומטל דרגיז הוא על צוריא ועל צידניא אתכנשׁו ואתו לותה אכחדא ואפיסו לבלסטוס קיטונקנה דמלכא ושׁאלו מנה דנהוא להונ שׁינא מטל דפורנסא דאתרהונ מנ מלכותה הוא דהרודס |
[20]And Herod was highly displeased with them of Tyre and Sidon: but they came with one accord to him, and, having made Blastus the king's chamberlain their friend, desired peace; because their country was nourished by the king's country. |
| [21]ביומא דינ ידיעא לבשׁ הוא הרודס לבושׁא דמלכותא ויתב על בימ וממלל הוא עמ כנשׁא |
[21]And upon a set day Herod, arrayed in royal apparel, sat upon his throne, and made an oration unto them. |
| [22]עמא דינ כלה קעא הוא ואמר הלינ בנת קלא דאלהא אנינ ולא הוי דבנינשׁא |
[22]And the people gave a shout, saying, It is the voice of a god, and not of a man. |
| [23]וחלפ דלא יהב תשׁבוחתא לאלהא בה בשׁעתא מחיהי מלאכה דמריא ורפת בתולעא ומית |
[23]And immediately the angel of the Lord smote him, because he gave not God the glory: and he was eaten of worms, and gave up the ghost. |
| [24]וסברתא דאלהא מתכרזא הות ורביא |
[24]But the word of God grew and multiplied. |
| [25]ברנבא דינ ושׁאול פנו מנ אורשׁלמ לאנטיוכי מנ בתר דשׁלמו תשׁמשׁתהונ ודברו עמהונ ליוחננ הו דאתכני מרקוס |
[25]And Barnabas and Saul returned from Jerusalem, when they had fulfilled their ministry, and took with them John, whose surname was Mark. |