|
|
| [1]And when it was determined that we should sail into Italy, they delivered Paul and certain other prisoners unto one named Julius, a centurion of Augustus' band. |
[1]ופקד עלוהי פהסטוס דנשׁתדר לות קסר לאיטליא ואשׁלמה לפולוס ולאסירא אחרנא עמה לגברא חד קנטרונא מנ אספיר סבסטא דשׁמה הוא יוליוס |
| [2]And entering into a ship of Adramyttium, we launched, meaning to sail by the coasts of Asia; one Aristarchus, a Macedonian of Thessalonica, being with us. |
[2]וכד הות דנרדא נחתנ לאלפא דאיתיה הות מנ אדרמנטוס מדינתא ואזלא הות לאתרא דאסיא ועל הוא עמנ לאלפא ארסטרכוס מקדוניא דמנ תסלוניקא מדינתא |
| [3]And the next day we touched at Sidon. And Julius courteously entreated Paul, and gave him liberty to go unto his friends to refresh himself. |
[3]וליומא אחרנא מטינ לצידנ ואתחשׁח קנטרונא במרחמנותא לות פולוס ואפס לה דנאזל לות רחמוהי ונתתניח |
| [4]And when we had launched from thence, we sailed under Cyprus, because the winds were contrary. |
[4]ומנ תמנ רדינ ומטל דרוחא סקובלנ הוי אתכרכנ על קופרוס |
| [5]And when we had sailed over the sea of Cilicia and Pamphylia, we came to Myra, a city of Lycia. |
[5]ועברנ ימא דקיליקיא ודפמפוליא ומטינ למורא מדינתא דלוקיא |
| [6]And there the centurion found a ship of Alexandria sailing into Italy; and he put us therein. |
[6]ואשׁכח תמנ קנטרונא אלפא מנ אלכסנדריא דאזלא הות לאיטליא ואותבנ בה |
| [7]And when we had sailed slowly many days, and scarce were come over against Cnidus, the wind not suffering us, we sailed under Crete, over against Salmone; |
[7]ומטל דיקיראית רדיא הות ליומתא סגיאא למחסנ מטינ לוקבל קנידוס גזרתא ומטל דלא שׁבקא הות רוחא דנאזל תריצאית אתכרכנ על קרטא לוקבל סלמונא מדינתא |
| [8]And, hardly passing it, came unto a place which is called The fair havens; nigh whereunto was the city of Lasea. |
[8]ולמחסנ כד רדינ חננ חדריה מטינ לדוכתא דמתקריא למאנא שׁפירא וקריבא הות לה מדינתא דשׁמה לאסאא |
| [9]Now when much time was spent, and when sailing was now dangerous, because the fast was now already past, Paul admonished them, |
[9]והוינ תמנ זבנא סגיאא עדמא דעבר אפ יומא דצומא דיהודיא והוא לה קנטא דנרדא אנשׁ בימא ומלכ הוא להונ פולוס |
| [10]And said unto them, Sirs, I perceive that this voyage will be with hurt and much damage, not only of the lading and ship, but also of our lives. |
[10]ואמר גברא חזא אנא דבאולצנא ובחוסרנא סגיאא הויא מרדיתנ לו בלחוד דמובלה דאלפנ אלא אפ דנפשׁתנ דילנ |
| [11]Nevertheless the centurion believed the master and the owner of the ship, more than those things which were spoken by Paul. |
[11]קנטרונא דינ לקוברנטא ולמרה דאלפא שׁמע הוא יתיר מנ מלוהי דפולוס |
| [12]And because the haven was not commodious to winter in, the more part advised to depart thence also, if by any means they might attain to Phenice, and there to winter; which is an haven of Crete, and lieth toward the south west and north west. |
[12]מטל דלא עהנ הוא הו למאנא למסתיו בה סתוא סגיאא מננ צבינ הוו דנרדא מנ תמנ ואנ הו דמשׁכחינ דנמנעונ ונסתונ בלמאנא חד דאיתוהי הוא בקרטא ומתקרא הוא פונכס וחאר הוא לתימנא |
| [13]And when the south wind blew softly, supposing that they had obtained their purpose, loosing thence, they sailed close by Crete. |
[13]וכד נשׁבת רוחא דתימנא וסברו דממטינ איכ צבינהונ רדינ הוינ חדרי קרטא |
| [14]But not long after there arose against it a tempestuous wind, called Euroclydon. |
[14]ומנ בתר קליל נפק עלינ משׁבא דעלעלא דמתקרא הוא טופניקוס אורקלידונ |
| [15]And when the ship was caught, and could not bear up into the wind, we let her drive. |
[15]ואתחטפת אלפא ולא אשׁכחת דתקומ לוקבל רוחא ויהבנ לאידא דהי |
| [16]And running under a certain island which is called Clauda, we had much work to come by the boat: |
[16]וכד עברנ גזרתא חדא דמתקריא קודא למחסנ אשׁכחנ אחדנ לקרקורא |
| [17]Which when they had taken up, they used helps, undergirding the ship; and, fearing lest they should fall into the quicksands, strake sail, and so were driven. |
[17]וכד שׁקלנה מחיצינ הוינ ומתקנינ לה לאלפא ומטל דדחלינ הוינ דדלמא נפל במחתתה דימא אחתניהי לארמנונ והכות רדינ הוינ |
| [18]And we being exceedingly tossed with a tempest, the next day they lightened the ship; |
[18]וכד קמ לה עלינ כימונא קשׁיא ליומא אחרנא שׁדינ מאנינ בימא |
| [19]And the third day we cast out with our own hands the tackling of the ship. |
[19]וליומא דתלתא מאנא דילה דאלפא באידינ שׁדינ |
| [20]And when neither sun nor stars in many days appeared, and no small tempest lay on us, all hope that we should be saved was then taken away. |
[20]וכד אחד לה סתוא יומתא יתירא ולא שׁמשׁא מתחזא הוא ולא סהרא ולא כוכבא סברא דחיינ כל כלה אתפסק הוא לה |
| [21]But after long abstinence Paul stood forth in the midst of them, and said, Sirs, ye should have hearkened unto me, and not have loosed from Crete, and to have gained this harm and loss. |
[21]וכד אנשׁ מדמ לא מסתיבר הוא הידינ קמ פולוס בינתהונ ואמר אלו אתטפיסתונ לי גברא לא רדינ הוינ מנ קרטא ומתחסכינ הוינ מנ חוסרנא ומנ אולצנא הנא |
| [22]And now I exhort you to be of good cheer: for there shall be no loss of any man's life among you, but of the ship. |
[22]והשׁא מלכ אנא לכונ דתהוונ דלא עקא נפשׁא גיר חדא מנכונ לא אבדא אלא אנ אלפא |
| [23]For there stood by me this night the angel of God, whose I am, and whom I serve, |
[23]אתחזי לי גיר בלליא הנא מלאכה דאלהא הו דדילה אנא ולה פלח אנא |
| [24]Saying, Fear not, Paul; thou must be brought before Caesar: and, lo, God hath given thee all them that sail with thee. |
[24]ואמר לי לא תדחל פולא עתיד הו לכ למקמ קדמ קסר והא יהב לכ אלהא מוהבתא לכל דרדינ עמכ |
| [25]Wherefore, sirs, be of good cheer: for I believe God, that it shall be even as it was told me. |
[25]מטל הנא אתלבבו גברא מהימנ אנא גיר באלהא דהכנא הוא איכ מא דאתמלל עמי |
| [26]Howbeit we must be cast upon a certain island. |
[26]ברמ לגזרתא חדא אית לנ דנשׁתדא |
| [27]But when the fourteenth night was come, as we were driven up and down in Adria, about midnight the shipmen deemed that they drew near to some country; |
[27]ומנ בתר ארבתעסר יומינ דטעינ ואתטרפנ בהדריוס ימא בפלגה דלליא סברו מלחא דלארעא מתקרבינ הוו |
| [28]And sounded, and found it twenty fathoms: and when they had gone a little further, they sounded again, and found it fifteen fathoms. |
[28]וארמיו אוקינוס ואשׁכחו קומינ עסרינ ותוב קליל רדו ואשׁכחו קומינ חמשׁעסרא |
| [29]Then fearing lest we should have fallen upon rocks, they cast four anchors out of the stern, and wished for the day. |
[29]וכד דחילינ הוינ דדלמא נשׁתכח לנ בדוכיתא דאית בהינ שׁועא ארמיו מנ חרתה דאלפא אוקינוס ארבע ומצלינ הוו דנהוא יומא |
| [30]And as the shipmen were about to flee out of the ship, when they had let down the boat into the sea, under colour as though they would have cast anchors out of the foreship, |
[30]מלחא דינ בעו למערק מנה מנ אלפא ואחתו מנה לקרקורא לימא בעלתא דנאזלונ בה ונאסרונה לאלפא בארעא |
| [31]Paul said to the centurion and to the soldiers, Except these abide in the ship, ye cannot be saved. |
[31]וכד חזא פולוס אמר לקנטרונא ולאסטרטיוטא דאנ הלינ באלפא לא מכתרינ אנתונ לא משׁכחינ אנתונ דתחונ |
| [32]Then the soldiers cut off the ropes of the boat, and let her fall off. |
[32]הידינ פסקו אסטרטיוטא לחבליה דקרקורא מנ אלפא ושׁבקוה טעיא |
| [33]And while the day was coming on, Paul besought them all to take meat, saying, This day is the fourteenth day that ye have tarried and continued fasting, having taken nothing. |
[33]הו דינ פולוס עדמא דהוא צפרא מפיס הוא לכלהונ דנקבלונ סיברתא כד אמר להונ יומנא הא ארבתעסר יומינ מנ קנטא מדמ לא טעימ לכונ |
| [34]Wherefore I pray you to take some meat: for this is for your health: for there shall not an hair fall from the head of any of you. |
[34]מטל הדא בעא אנא מנכונ דתקבלונ מאכולתא לקוימא דחייכונ מנתא גיר מנ רשׁא דחד מנכונ לא אבדא |
| [35]And when he had thus spoken, he took bread, and gave thanks to God in presence of them all: and when he had broken it, he began to eat. |
[35]וכד הלינ אמר נסב לחמא ושׁבח לאלהא קדמ כלהונ וקצא ואקפ למאכל |
| [36]Then were they all of good cheer, and they also took some meat. |
[36]ואתביאו כלהונ וקבלו תורסיא |
| [37]And we were in all in the ship two hundred threescore and sixteen souls. |
[37]איתינ הוינ דינ באלפא מאתינ ושׁבעינ ושׁת נפשׁנ |
| [38]And when they had eaten enough, they lightened the ship, and cast out the wheat into the sea. |
[38]וכד סבעו מאכולתא אקלו מנ אלפא ושׁקלו חטא ושׁדו בימא |
| [39]And when it was day, they knew not the land: but they discovered a certain creek with a shore, into the which they were minded, if it were possible, to thrust in the ship. |
[39]וכד הוא יומא ספנא אידא הי ארעא לא אשׁתודעו אלא חרו על גנב יבשׁא כנפא חדא דימא איכא דרנינ הוו דאנ משׁכחא נדחונה לאלפא |
| [40]And when they had taken up the anchors, they committed themselves unto the sea, and loosed the rudder bands, and hoised up the mainsail to the wind, and made toward shore. |
[40]ופסקו אוקינוס מנ אלפא וארפיו אנינ בימא ושׁרו רכבא דסוכנא ותלו ארמנונ זעורא לרוחא דנשׁבא ורדינ הוינ לאפי יבשׁא |
| [41]And falling into a place where two seas met, they ran the ship aground; and the forepart stuck fast, and remained unmoveable, but the hinder part was broken with the violence of the waves. |
[41]וגשׁת אלפא בדוכתא דרמא בינת תרינ עומקינ דימא ואתחרית בה וקמ עליה גבה קדמיא ולא מתתזיע הוא גבה דינ אחריא אשׁתרי מנ קטירא דגללא |
| [42]And the soldiers' counsel was to kill the prisoners, lest any of them should swim out, and escape. |
[42]וצבו הוו אסטרטיוטא דנקטלונ אנונ לאסירא דלא נרמונ סחוא ונערקונ להונ מנהונ |
| [43]But the centurion, willing to save Paul, kept them from their purpose; and commanded that they which could swim should cast themselves first into the sea, and get to land: |
[43]וקנטרונא כלא אנונ מנ הדא מטל דצבא הוא דנחא לפולוס ולאילינ דמשׁכחינ הוו למרמיו סחוא פקד להונ דבקדמיא נסחונ ונעברונ לארעא |
| [44]And the rest, some on boards, and some on broken pieces of the ship. And so it came to pass, that they escaped all safe to land. |
[44]ולשׁרכא על דפא ועל קיסא אחרנא דאלפא אעברו אנונ והכנא כלהונ אשׁתוזבו לארעא |