|
|
| [1]ומנ בתרכנ ילפנ דמליטא מתקריא הי גזרתא |
[1]And when they were come safe, then they knew that the Isle was called Melita. |
| [2]וברבריא דעמרינ הוו בה רחמא סגיאא חויו לותנ ואוחדו נורא וקראונ לכלנ דנשׁחנ מטל מטרא סגיאא וקורשׁא דאית הוא |
[2]And the Barbarians showed us no little kindness: for they kindled a fire, and received us every one, because of the present shower, and because of the cold. |
| [3]ופולוס שׁקל סוגאא דחבובא וסמ על נורא ונפקת מנהונ אכדנא מנ רתחא דנורא ונכתת באידה |
[3]And when Paul had gathered a number of sticks, and laid them on the fire, there came a viper out of the heat, and leapt on his hand. |
| [4]וכד חזאוה ברבריא דתליא באידה אמרינ הוו כבר הנא גברא קטולא הו דכד אשׁתוזב מנ ימא כאנותא לא שׁבקתה דנחא |
[4]Now when the Barbarians saw the worm hang on his hand, they said among themselves, This man surely is a murderer, whom, though he hath escaped the sea, yet Vengeance hath not suffered to live. |
| [5]הו דינ פולוס אניפ אידה ושׁדה לאכדנא בנורא ומדמ דסנא לא הויהי |
[5]But he shook off the worm into the fire, and felt no harm. |
| [6]סברינ הוו דינ ברבריא דבר שׁעתה מתמסא ונפל כד מית על ארעא וכד עדנא סגיאא סכיו וחזו דמדמ דסנא לא הויהי שׁחלפו מליהונ ואמרו דאלהא הו |
[6]Howbeit they waited when he should have swollen, or fallen down dead suddenly: but after they had looked a great while, and saw no inconvenience come to him, they changed their minds, and said, That he was a God. |
| [7]אית הוא דינ קוריא בה בהו אתרא לגברא חד דשׁמה הוא פופליוס דהו הוא רשׁה דגזרתא וקבלנ בביתה תלתא יומינ חדיאית |
[7]In the same quarters, the chief man of the Isle (whose name was Publius) had possessions: the same received us, and lodged us three days courteously. |
| [8]אבוהי דינ דפופליוס באשׁתא ובכאב מעיא כריה הוא ועל לותה פולוס וצלי וסמ עלוהי אידה ואחלמה |
[8]And so it was, that the father of Publius lay sick of the fever, and of a bloody flux: to whom Paul entered in, and when he prayed, he laid his hands on him, and healed him. |
| [9]וכד הות הדא אפ שׁרכא אילינ דאית הוו בה בגזרתא כריהא קרבינ הוו לותה ומתאסינ הוו |
[9]When this then was done, other also in the Isle, which had diseases, came to him and were healed, |
| [10]ואיקרא רורבא יקרונ וכד נפקינ הוינ מנ תמנ זודונ |
[10]Which also did us great honor: and when we departed, they laded us with things necessary. |
| [11]נפקנ דינ בתר ירחא תלתא ורדינ באלפא אלכסנדריתא דאסתית הות בה בגזרתא ואית הות עליה אתא דתאמא |
[11] Now after three months we departed in a ship of Alexandria, which had wintered in the Isle, whose badge was Castor and Pollux. |
| [12]ואתינ לסרקוסא מדינתא וקוינ תמנ יומתא תלתא |
[12]And when we arrived at Syracuse, we tarried there three days. |
| [13]ומנ תמנ אתכרכנ ומנענ לרגיונ מדינתא ובתר יומא חד נשׁבת לנ רוחא דתימנא ולתרינ יומינ אתינ לפוטיאלס מדינתא דאיטליא |
[13]And from thence we set a compass, and came to Rhegium: and after one day, the South wind blew, and we came the second day to Putioli, |
| [14]ואשׁכחנ תמנ אחא ובעו מננ והוינ לותהונ יומתא שׁבעא והידינ אזלנ לרהומא |
[14]Where we found brethren, and were desired to tarry with them seven days, and so we went toward Rome. |
| [15]וכד שׁמעו אחא דתמנ נפקו לאורענ עדמא לשׁוקא דמתקרא אפיוס-פורוס ועדמא לתלת חנונ וכד חזא אנונ פולוס אודי לאלהא ואתחיל |
[15] And from thence, when the brethren heard of us, they came to meet us at the Market of Appius, and at the Three taverns, whom when Paul saw, he thanked God, and waxed bold. |
| [16]ועלנ לרהומא ואפס קנטרונא לפולוס דנשׁרא איכא דצבא עמ אסטרטיוטא הו דנטר הוא לה |
[16]So when we came to Rome, the Centurion delivered the prisoners to the general Captain: but Paul was suffered to dwell by himself with a soldier that kept him. |
| [17]ומנ בתר תלתא יומינ שׁדר פולוס קרא לרשׁניהונ דיהודיא וכד אתכנשׁו אמר להונ גברא אחי אנא כד במדמ לא קמת לוקבל עמא ונמוסא דאבהי באסורא אשׁתלמת מנ אורשׁלמ באידא דרהומיא |
[17]And the third day after, Paul called the chief of the Jews together: and when they were come, he said unto them, Men and brethren, though I have committed nothing against the people, or Laws of the fathers, yet was I delivered prisoner from Jerusalem into the hands of the Romans. |
| [18]והנונ כד שׁאלוני צבו דנשׁרונני מטל דלא אשׁכחו בתרי רשׁינא מדמ דשׁוא למותא |
[18]Who when they had examined me, would have let me go, because there was no cause of death in me. |
| [19]וכד קימינ הוו לוקבלי יהודיא אתאלצת דאקעא בגנ קסר לא איכ אית לי דאקטרג במדמ לבני עמי |
[19]But when the Jews spake contrary, I was constrained to appeal unto Cesar, not because I had aught to accuse my nation of. |
| [20]מטל הנא בעית מנכונ דתאתונ ואחזיכונ ואשׁתעא לכונ הלינ מטל סברא גיר דאיסריל אסיר אנא בשׁשׁלתא הדא |
[20]For this cause therefore have I called for you, to see you, and to speak with you: for the hope of Israel's sake, I am bound with this chain. |
| [21]אמרינ לה הנונ חננ אגרתא עליכ לא קבלנ מנ יהוד ולא אנשׁ מנ אחא דאתו מנ אורשׁלמ אמרו לנ מדמ דבישׁ עליכ |
[21]Then they said unto him, We neither received letters out of Judea concerning thee, neither came any of the brethren that showed or spake any evil of thee. |
| [22]צביננ דינ דנשׁמע מנכ מדמ דמתרעא אנת מטל דיולפנא הנא ידעיננ דעל אנשׁ לא מקבל |
[22]But we will hear of thee what thou thinkest: for as concerning this sect, we know that everywhere it is spoken against. |
| [23]ואקימו לה יומא וכנשׁו ואתו לותה סגיאא כר דשׁרא הוא וגלא להונ על מלכותא דאלהא כד מסהד ומפיס להונ על ישׁוע מנ נמוסא דמושׁא ומנ נביא מנ צפרא ועדמא לרמשׁא |
[23]And when they had appointed him a day, there came many unto him into his lodging, to whom he expounded and testified the kingdom of God, and preached unto them concerning Jesus both out of the Law of Moses and out of the Prophets, from morning to night. |
| [24]ואנשׁינ מנהונ מתטפיסינ הוו למלוהי ואחרנא לא מתטפיסינ הוו |
[24]And some were persuaded with the things, which were spoken, and some believed not. |
| [25]ואשׁתריו מנ לותה כד לא שׁלמינ לחדדא ואמר להונ הו פולוס מלתא הדא שׁפיר מלל רוחא דקודשׁא בפומ אשׁעיא נביא לוקבל אבהתכונ |
[25]Therefore when they agreed not among themselves, they departed, after that Paul had spoken one word, to wit, Well spake the Holy Ghost by Isaiah the Prophet unto our fathers, |
| [26]כד אמר דזל לות עמא הנא ואמר להונ דשׁמעא תשׁמעונ ולא תסתכלונ ותחזונ ולא תבחרונ |
[26]Saying, Go unto this people, and say, By hearing ye shall hear, and shall not understand, and seeing ye shall see, and not perceive. |
| [27]אתעבי לה גיר לבה דעמא הנא ומשׁמעתהונ אוקרו ועיניהונ עמצו דלא נחזונ בעיניהונ ונשׁמעונ באדניהונ ונסתכלונ בלבהונ ונתובונ לותי ואשׁבוק להונ |
[27]For the heart of this people is waxed fat, and their ears are dull of hearing, and with their eyes have they winked, lest they should see with their eyes, and hear with their ears, and understand with their hearts, and should return that I might heal them. |
| [28]תתידע לכונ הכיל הדא דלעממא הו אשׁתדר הנא פורקנא דאלהא הנונ גיר אפ שׁמעינ לה |
[28]Be it known therefore unto you, that this salvation of God is sent to the Gentiles, and they shall hear it. |
| [29]וכד הלינ אמר נפקו יהודיא וסגי דרשׁינ הוו בינתהונ |
[29]And when he had said these things, the Jews departed, and had great reasoning among themselves. |
| [30]ואגר לה פולוס מנ דילה ביתא והוא בה תרתינ שׁנינ ומקבל הוא תמנ לכלהונ אילינ דאתינ הוו לותה |
[30]And Paul remained two years full in an house hired for himself, and received all that came in unto him, |
| [31]ומכרז הוא על מלכותה דאלהא ומלפ הוא עינ בגלא על מרנ ישׁוע משׁיחא דלא כלינ |
[31]Preaching the kingdom of God, and teaching those things, which concern the Lord Jesus Christ, with all boldness of speech, without let. |