|
|
| [1]ומנ בתרכנ ילפנ דמליטא מתקריא הי גזרתא |
[1]And we afterwards learned, that the island was called Melita. |
| [2]וברבריא דעמרינ הוו בה רחמא סגיאא חויו לותנ ואוחדו נורא וקראונ לכלנ דנשׁחנ מטל מטרא סגיאא וקורשׁא דאית הוא |
[2]And the barbarians who inhabited it, showed us many kindnesses. And they kindled a fire, and called us all to warm ourselves, because of the great rain and cold at that time. |
| [3]ופולוס שׁקל סוגאא דחבובא וסמ על נורא ונפקת מנהונ אכדנא מנ רתחא דנורא ונכתת באידה |
[3]And Paul took up a bundle of fagots and laid them on the fire: and a viper, [driven] by the heat, came out of them, and bit his hand. |
| [4]וכד חזאוה ברבריא דתליא באידה אמרינ הוו כבר הנא גברא קטולא הו דכד אשׁתוזב מנ ימא כאנותא לא שׁבקתה דנחא |
[4]And when the barbarians saw it hanging on his hand, they said: Doubtless, this man is a murderer; whom, though delivered from the sea, justice will not suffer to live. |
| [5]הו דינ פולוס אניפ אידה ושׁדה לאכדנא בנורא ומדמ דסנא לא הויהי |
[5]But Paul shook his hand, and threw the viper into the fire: and he received no harm. |
| [6]סברינ הוו דינ ברבריא דבר שׁעתה מתמסא ונפל כד מית על ארעא וכד עדנא סגיאא סכיו וחזו דמדמ דסנא לא הויהי שׁחלפו מליהונ ואמרו דאלהא הו |
[6]And the barbarians expected, that he would suddenly swell, and fall dead on the ground. And when they had looked a long time, and saw that he received no harm; they changed their language, and said, that he was a god. |
| [7]אית הוא דינ קוריא בה בהו אתרא לגברא חד דשׁמה הוא פופליוס דהו הוא רשׁה דגזרתא וקבלנ בביתה תלתא יומינ חדיאית |
[7]And there were lands in that quarter, belonging to a man named Publius, who was the chief man of the island: and he cheerfully received us at his house three days. |
| [8]אבוהי דינ דפופליוס באשׁתא ובכאב מעיא כריה הוא ועל לותה פולוס וצלי וסמ עלוהי אידה ואחלמה |
[8]And the father of Publius was sick with a fever and dysentery. And Paul went in to him, and prayed, and laid his hand on him, and healed him. |
| [9]וכד הות הדא אפ שׁרכא אילינ דאית הוו בה בגזרתא כריהא קרבינ הוו לותה ומתאסינ הוו |
[9]And after this event, others also in the island who were sick, came to him and were healed. |
| [10]ואיקרא רורבא יקרונ וכד נפקינ הוינ מנ תמנ זודונ |
[10]And they honored us with great honors: and when we left the place, they supplied us with necessaries. |
| [11]נפקנ דינ בתר ירחא תלתא ורדינ באלפא אלכסנדריתא דאסתית הות בה בגזרתא ואית הות עליה אתא דתאמא |
[11]And after three months we departed, sailing in a ship of Alexandria, which had wintered in the island, and which bore the signal of the Twins. |
| [12]ואתינ לסרקוסא מדינתא וקוינ תמנ יומתא תלתא |
[12]And we came to the city of Syracuse; and remained there three days. |
| [13]ומנ תמנ אתכרכנ ומנענ לרגיונ מדינתא ובתר יומא חד נשׁבת לנ רוחא דתימנא ולתרינ יומינ אתינ לפוטיאלס מדינתא דאיטליא |
[13]And from there we made a circuit, and arrived at the city Rhegium. And, after one day, the south wind blew [favorably] for us, and in two days we came to Puteoli, a city of Italy. |
| [14]ואשׁכחנ תמנ אחא ובעו מננ והוינ לותהונ יומתא שׁבעא והידינ אזלנ לרהומא |
[14]And there we found brethren; and they invited us, and we remained with them seven days: and then we proceeded towards Rome. |
| [15]וכד שׁמעו אחא דתמנ נפקו לאורענ עדמא לשׁוקא דמתקרא אפיוס-פורוס ועדמא לתלת חנונ וכד חזא אנונ פולוס אודי לאלהא ואתחיל |
[15]And the brethren there, hearing [of our approach], came out to meet us as far as the village called Appii Forum, and as far as the Three Taverns. And when Paul saw them, he gave thanks to God, and was encouraged. |
| [16]ועלנ לרהומא ואפס קנטרונא לפולוס דנשׁרא איכא דצבא עמ אסטרטיוטא הו דנטר הוא לה |
[16]And we went on to Rome. And the centurion allowed Paul to reside where he pleased, with a soldier who guarded him. |
| [17]ומנ בתר תלתא יומינ שׁדר פולוס קרא לרשׁניהונ דיהודיא וכד אתכנשׁו אמר להונ גברא אחי אנא כד במדמ לא קמת לוקבל עמא ונמוסא דאבהי באסורא אשׁתלמת מנ אורשׁלמ באידא דרהומיא |
[17]And after three days, Paul sent and called for the principal Jews. And when they were assembled, he said to them: Men, my brethren, although I had in nothing risen up against the people or the law of my fathers, I was at Jerusalem delivered over in bonds to the Romans: |
| [18]והנונ כד שׁאלוני צבו דנשׁרונני מטל דלא אשׁכחו בתרי רשׁינא מדמ דשׁוא למותא |
[18]and they, when they had examined me, were disposed to release me, because they found in me no offence deserving death. |
| [19]וכד קימינ הוו לוקבלי יהודיא אתאלצת דאקעא בגנ קסר לא איכ אית לי דאקטרג במדמ לבני עמי |
[19]And, as the Jews withstood me, I was compelled to utter an appeal to Caesar; but not because I had any thing of which to accuse the people of my nation. |
| [20]מטל הנא בעית מנכונ דתאתונ ואחזיכונ ואשׁתעא לכונ הלינ מטל סברא גיר דאיסריל אסיר אנא בשׁשׁלתא הדא |
[20]For this reason I sent for you to come, that I might see you, and might state these things to you: for it is on account of the hope of Israel, that I am bound with this chain. |
| [21]אמרינ לה הנונ חננ אגרתא עליכ לא קבלנ מנ יהוד ולא אנשׁ מנ אחא דאתו מנ אורשׁלמ אמרו לנ מדמ דבישׁ עליכ |
[21]They said to him: We have received no epistle from Judaea against thee; and none of the brethren who have come from Jerusalem, have told us any evil thing of thee. |
| [22]צביננ דינ דנשׁמע מנכ מדמ דמתרעא אנת מטל דיולפנא הנא ידעיננ דעל אנשׁ לא מקבל |
[22]But we are desirous to hear from thee what thou thinkest; for this doctrine, we know, is not received by any one. |
| [23]ואקימו לה יומא וכנשׁו ואתו לותה סגיאא כר דשׁרא הוא וגלא להונ על מלכותא דאלהא כד מסהד ומפיס להונ על ישׁוע מנ נמוסא דמושׁא ומנ נביא מנ צפרא ועדמא לרמשׁא |
[23]And they appointed him a day; and many assembled, and came to him at his lodgings. And he explained to them respecting the kingdom of God, testifying and persuading them concerning Jesus, out of the law of Moses, and out of the prophets, from morning till evening. |
| [24]ואנשׁינ מנהונ מתטפיסינ הוו למלוהי ואחרנא לא מתטפיסינ הוו |
[24]And some of them assented to his discourses, and others did not assent. |
| [25]ואשׁתריו מנ לותה כד לא שׁלמינ לחדדא ואמר להונ הו פולוס מלתא הדא שׁפיר מלל רוחא דקודשׁא בפומ אשׁעיא נביא לוקבל אבהתכונ |
[25]And they went out from him, disagreeing among themselves. And Paul addressed to them this speech: Well did the Holy Spirit, by the mouth of Isaiah the prophet, speak concerning your fathers, |
| [26]כד אמר דזל לות עמא הנא ואמר להונ דשׁמעא תשׁמעונ ולא תסתכלונ ותחזונ ולא תבחרונ |
[26]saying: Go unto this people, and say to them, Hearing ye will hear, and will not understand; and ye will see, and will not comprehend. |
| [27]אתעבי לה גיר לבה דעמא הנא ומשׁמעתהונ אוקרו ועיניהונ עמצו דלא נחזונ בעיניהונ ונשׁמעונ באדניהונ ונסתכלונ בלבהונ ונתובונ לותי ואשׁבוק להונ |
[27]For the heart of this people is stupefied, and their hearing they have made heavy, and their eyes they have closed; lest they should see with their eyes, and hear with their ears, and understand with their hearts, and be converted unto me, and I should forgive them. |
| [28]תתידע לכונ הכיל הדא דלעממא הו אשׁתדר הנא פורקנא דאלהא הנונ גיר אפ שׁמעינ לה |
[28]Therefore, be this known to you, that to the Gentiles is this redemption of God sent: and, moreover, they will hear it. |
| [29]וכד הלינ אמר נפקו יהודיא וסגי דרשׁינ הוו בינתהונ |
[29][And when he had thus said, the Jews retired; and there were great disputations among them.] ⓘ |
| [30]ואגר לה פולוס מנ דילה ביתא והוא בה תרתינ שׁנינ ומקבל הוא תמנ לכלהונ אילינ דאתינ הוו לותה |
[30]And Paul hired a house, at his own cost, and resided in it two years; and there he received all that came to him. |
| [31]ומכרז הוא על מלכותה דאלהא ומלפ הוא עינ בגלא על מרנ ישׁוע משׁיחא דלא כלינ |
[31]And he preached concerning the kingdom of God, and taught boldly concerning our Lord Jesus Messiah, without hinderance.
Completion of the Acts of the blessed Legates; that is, their Histories. |