|
|
| [1]ומנ בתרכנ ילפנ דמילטא מתקריא הי גזרתא |
[1]AFTERWARDS they learned that the island was called Mel'i-ta. |
| [2]וברבריא דעמרינ הוו בה רחמא סגיאא חויו לותנ ואוחדו נורא וקראונ לכלנ דנשׁחנ מטל מטרא סגיאא וקורשׁא דאית הוא |
[2]And the barbarians who inhabited it showed us much kindness: for they kindled a fire and called us all to warm ourselves, because of heavy rain and the cold. |
| [3]ופולוס שׁקל סוגאא דחבובא וסמ על נורא ונפקת מנהונ אכדנא מנ רתחא דנורא ונכתת באידה |
[3]And Paul picked up a bundle of sticks, and laid them on the fire and a scorpion driven by the heat, came out and bit his hand. |
| [4]וכד חזאוה ברבריא דתליא באידה אמרינ הוו כבר הנא גברא קטולא הו דכד אשׁתוזב מנ ימא כאנותא לא שׁבקתה דנחא |
[4]And when the barbarians saw it hanging from his hand, they said, It may be that this man is a murderer, whom though he has been rescued from the sea, yet justice does not permit him to live. |
| [5]הו דינ פולוס אניפ אידה ושׁדה לאכדנא בנורא ומדמ דסנא לא הויהי |
[5]But Paul shook his hand and threw the viper into the fire, and felt no harm. |
| [6]סברינ הוו דינ ברבריא דבר שׁעתה מתמסא ונפל כד מית על ארעא וכד עדנא סגיאא סכיו וחזו דמדמ דסנא לא הויהי שׁחלפו מליהונ ואמרו דאלהא הו |
[6]However, the barbarians expected he would immediately swell up and fall to the ground dead: but after they had waited for a long while, and saw he had not been harmed, they changed their talk, and said that he was a god. |
| [7]אית הוא דינ קוריא בה בהו אתרא לגברא חד דשׁמה הוא פופליוס דהו הוא רשׁה דגזרתא וקבלנ בביתה תלתא יומינ חדיאית |
[7]There were villages in that region, belonging to a man whose name was Pub'li-us, the chief man of the island; and he gladly received us at his house for three days. |
| [8]אבוהי דינ דפופליוס באשׁתא ובכאב מעיא כריה הוא ועל לותה פולוס וצלי וסמ עלוהי אידה ואחלמה |
[8]But the father of Pub'li-us was sick with fever and dysentery: so Paul went in to where he was lying and prayed, then he laid his hand on him and healed him. |
| [9]וכד הות הדא ואפ שׁרכא אילינ דאית הוו בה בגזרתא כריהא קרבינ הוו לותה ומתאסינ הוו |
[9]So when this was done, others also sick in the island, came, and were healed. |
| [10]ואיקרא רורבא יקרונ וכד נפקינ הוינ מנ תמנ זודונ |
[10]The inhabitants honored us with great honors: and when we departed from thence, they ladened us with provisions. |
| [11]נפקנ דינ בתר ירחא תלתא ורדינ באלפא אלכסנדריתא דאסתית הות בה בגזרתא ואית הות עליה אתא דתאמא |
[11]After three months we departed, sailing in an Al-ex-an'dri-an ship, which had wintered in the island, and which bore the sign of Castor and Pollux. |
| [12]ואתינ לסרקוסא מדינתא וקוינ תמנ יומתא תלתא |
[12]Landing at Syracuse, we remained there for three days. |
| [13]ומנ תמנ אתכרכנ ומנענ לרגיונ מדינתא ובתר יומא חד נשׁבת לנ רוחא דתימנא ולתרינ יומינ אתינ לפוטיאלוס מדינתא דאיטליא |
[13]From there we circled around, and arrived at Rhe'gi-um city. After a day the south wind blew in our favor, and in two days, we came to Pu-te'o-li, an Italian city, |
| [14]ואשׁכחנ תמנ אחא ובעו מננ והוינ לותהונ יומתא שׁבעא והידינ אזלנ לרהומא |
[14]Where we found brethren who invited us; and we stayed with them seven days: then we departed for Rome. |
| [15]וכד שׁמעו אחא דתמנ נפקו לאורענ עדמא לשׁוקא דמתקרא אפיוס פורוס ועדמא לתלת חנונ וכד חזא אנונ פולוס אודי לאלהא ואתחיל |
[15]When the brethren there heard of us, they came out to meet us as far as the street which is called Ap'pi-i-fo'rum and The Three Taverns. When Paul saw them, he thanked God, and was greatly encouraged. |
| [16]ועלנ לרהומא ואפס קנטרונא לפולוס דנשׁרא איכא דצבא עמ אסטרטיוטא הו דנטר הוא לה |
[16]Then we entered Rome, and the centurion gave permission to Paul to live wherever he pleased with a soldier to guard him. |
| [17]ומנ בתר תלתא יומינ שׁדר פולוס קרא לרשׁניהונ דיהודיא וכד אתכנשׁו אמר להונ גברא אחי אנא כד במדמ לא קמת לוקבל עמא ונמוסא דאבהי באסורא אשׁתלמת מנ אורשׁלמ באידא דרהומיא |
[17]And after three days, Paul sent and called the Jewish leaders; and when they were come together, he said to them, Men and my brethren, though I have done nothing against the people and the law of my fathers, yet I was delivered from Jerusalem in bonds into the hands of the Romans, |
| [18]והנונ כד שׁאלוני צבו דנשׁרונני מטל דלא אשׁכחו בתרי רשׁינא מדמ דשׁוא למותא |
[18]Who, when they had examined me, would have released me, because they found in me no cause worthy of death. |
| [19]וכד קימינ הוו לוקבלי יהודיא אתאלצת דאקעא בגנ קסר לא איכ אית לי דאקטרג במדמ לבני עמי |
[19]But as the Jews stood against me I was obliged to appeal to Caesar; not that I had anything of which to accuse my own people. |
| [20]מטל הנא בעית מנכונ דתאתונ ואחזיכונ ואשׁתעא לכונ הלינ מטל סברא גיר דיסריל אסיר אנא בשׁשׁלתא הדא |
[20]This is the reason I begged you to come, for I wish to see you and to relate these things to you; because it is for the hope of Israel I am bound with this chain. |
| [21]אמרינ לה הנונ חננ אגרתא עליכ לא קבלנ מנ יהוד ולא אנשׁ מנ אחא דאתו מנ אורשׁלמ אמרו לנ מדמ דבישׁ עליכ |
[21]And they said to him, We have neither received a letter concerning you from Judae'a, nor have any of the brethren who have come from Jerusalem made any evil report about you. |
| [22]צבינ חננ דינ דנשׁמע מנכ מדמ דמתרעא אנת מטל דיולפנא הנא ידעינ חננ דעל אנשׁ לא מקבל |
[22]Nevertheless, we desire to hear what you have to say, but if it is concerning this teaching, we know well that it is not acceptable to any one, and we do not want to hear about it. |
| [23]ואקימו לה יומא וכנשׁו ואתו לותה סגיאא כר דשׁרא הוא וגלא להונ על מלכותא דאלהא כד מסהד ומפיס להונ על ישׁוע מנ נמוסא דמושׁא ומנ נביא מנ צפרא ועדמא לרמשׁא |
[23]So they appointed a day for him and many gathered together and came to him where he was staying; and he explained to them about the Kingdom of God, thus testifying and persuading them concerning Jesus, both out of the law of Moses, and out of the prophets, from morning till evening. |
| [24]ואנשׁינ מנהונ מתטפיסינ הוו למלוהי ואחרנא לא מתטפיסינ הוו |
[24]And some of them harkened to his words, but others paid no attention. |
| [25]ואשׁתריו מנ לותה כד לא שׁלמינ לחדדא ואמר להונ הו פולוס מלתא הדא שׁפיר מלל רוחא דקודשׁא בפומ אשׁעיא נביא לוקבל אבהתכונ |
[25]And as they were dismissed, disagreeing Acts 28 Paul preaches in Rome for two years. among themselves, Paul said to them this saying, Well spoke the Holy Spirit by the mouth of the prophet I-sa'iah against your fathers, |
| [26]כד אמר דזל לות עמא הנא ואמר להונ דשׁמעא תשׁמעונ ולא תסתכלונ ותחזונ ולא תבחרונ |
[26]Saying, Go to this people and say, Hearing you shall hear, and shall not understand; and seeing you shall see and shall not perceive: |
| [27]אתעבי לה גיר לבה דעמא הנא ומשׁמעתהונ אוקרו ועיניהונ עמצו דלא נחזונ בעיניהונ ונשׁמעונ באדניהונ ונסתכלונ בלבהונ ונתובונ לותי ואשׁבוק להונ |
[27]For the heart of this people is hardened and their ears are dull of hearing, and their eyes have they closed; lest they should see with their eyes, and hear with their ears, and understand with their heart, and repent before me, and I should forgive them. |
| [28]תתידע לכונ הכיל הדא דלעממא הו אשׁתדר הנא פורקנא דאלהא הנונ גיר ואפ שׁמעינ לה |
[28]Let this be known to you therefore: that this salvation of God is sent to the Gentiles, for they will listen to it. |
| 29[No verse] |
[29]And when he had said these words, the Jews departed arguing much among themselves. |
| [30]ואגר לה פולוס מנ דילה ביתא והוא בה תרתינ שׁנינ ומקבל הוא תמנ לכלהונ אילינ דאתינ הוו לותה |
[30]And Paul hired a house for himself at his own expense and lived in it for two years; there he received all who came to him, |
| [31]ומכרז הוא על מלכותה דאלהא ומלפ הוא עינ בגלא על מרנ ישׁוע משׁיחא דלא כלינ |
[31]Preaching the kingdom of God, and teaching openly about our LORD Jesus Christ, without hindrance. |