|
|
| [1]ודריוש מדיא [Q: מדאה] קבל מלכותא־כבר שנין שתין ותרתין |
[1]It pleased Darius to set ouer his kingdome a hundred and twentie gouernours, which should be ouer the whole kingdome |
| [2]שפר קדם דריוש והקים על מלכותא לאחשדרפניא מאה ועשרין־די להון בכל מלכותא |
[2]Aboue these he set three princes, of whom Daniel was one, that the gouernours might geue accomptes vnto them, and the king shoulde haue no damage |
| [3]ועלא מנהון סרכין תלתה די דניאל חד מנהון די להון אחשדרפניא אלין יהבין להון טעמא ומלכא לא להוא נזק |
[3]Nowe this Daniel was preferred aboue the princes and gouerners, for the spirite of God was plenteous in him: so that the king was minded to set him ouer the whole realme |
| [4]אדין דניאל דנה הוא מתנצח על סרכיא ואחשדרפניא כל קבל די רוח יתירא בה ומלכא עשית להקמותה על כל מלכותא |
[4]Wherfore the rulers and gouernours sought an occasion against Daniel concerning the kingdome, but they coulde finde none occasion nor fault: for he was so faithfull, that there was no blame nor fault founde in him |
| [5]אדין סרכיא ואחשדרפניא הוו בעין עלה להשכחה לדניאל־מצד מלכותא וכל עלה ושחיתה לא יכלין להשכחה כל קבל די מהימן הוא וכל שלו ושחיתה לא השתכחת עלוהי |
[5]Then saide these men, We shall finde none occasion against this Daniel, except we finde it against him concerning the lawe of his God |
| [6]אדין גבריא אלך אמרין די לא נהשכח לדניאל דנה כל עלא להן השכחנא עלוהי בדת אלהה |
[6]Upon this went the princes and lordes together vnto the king, and saide this vnto him: King Darius, liue for euer |
| [7]אדין סרכיא ואחשדרפניא אלן הרגשו על מלכא וכן אמרין לה דריוש מלכא לעלמין חיי |
[7]All the rulers of thy kingdome, the officers and gouernours, the counsellers and dukes, haue consulted together to make a decree for the king, & to establish a statute, That who so desireth any petition either of any god or man within these thirtie dayes, except of thee O king, he shalbe cast into the lions denne |
| [8]אתיעטו כל סרכי מלכותא סגניא ואחשדרפניא הדבריא ופחותא לקימה קים מלכא ולתקפה אסר די כל די יבעא בעו מן כל אלה ואנש עד יומין תלתין להן מנך מלכא־יתרמא לגב אריותא |
[8]Now O king confirme the decree, and seale the writing, that it be not chaunged according to the lawe of the Medes and Persians, which altereth not |
| [9]כען מלכא תקים אסרא ותרשם כתבא די לא להשניה כדת מדי ופרס די לא תעדא |
[9]Wherefore king Darius sealed the writing and decree |
| [10]כל קבל דנה־מלכא דריוש רשם כתבא ואסרא |
[10]Now when Daniel vnderstoode that he had sealed the writing, he went into his house, and the windowes of his chamber towarde Hierusalem stoode open, there kneeled he downe vpon his knees three times a day, he made his petition, and praysed his God, as he dyd afore time |
| [11]ודניאל כדי ידע די רשים כתבא על לביתה וכוין פתיחן לה בעליתה נגד ירושלם וזמנין תלתה ביומא הוא ברך על ברכוהי ומצלא ומודא קדם אלהה כל קבל די הוא עבד מן קדמת דנה |
[11]Then these men assembled and found Daniel making his petition, and praying vnto his God |
| [12]אדין גבריא אלך הרגשו והשכחו לדניאל־בעה ומתחנן קדם אלהה |
[12]So they came to the king, & spake before him concerning his comaundement, saying: O king, hast thou not sealed the decree, that within thirtie dayes whoso requireth his petition of any God or man, but onely of thy selfe O king, he shalbe cast into the denne of lions? The king aunswered and said, Yea it is true, according to the lawe of the Medes and Perses that altereth not |
| [13]באדין קרבו ואמרין קדם מלכא על אסר מלכא־הלא אסר רשמת די כל אנש די יבעא מן כל אלה ואנש עד יומין תלתין להן מנך מלכא יתרמא לגוב אריותא ענה מלכא ואמר יציבא מלתא כדת מדי ופרס־די לא תעדא |
[13]Then aunswered they, and saide vnto the king: This Daniel which is of the children of the captiuitie of Iuda, O king, regardeth neither thee, nor thy decree that thou hast sealed: but maketh his petition three times a day |
| [14]באדין ענו ואמרין קדם מלכא־די דניאל די מן בני גלותא די יהוד לא שם עליך [Q: עלך] מלכא טעם ועל אסרא די רשמת וזמנין תלתה ביומא בעא בעותה |
[14]When the king heard these wordes, he was sore displeased with him selfe, and set his heart on Daniel to deliuer him, and he laboured till the sonne went downe, to deliuer him |
| [15]אדין מלכא כדי מלתא שמע שגיא באש עלוהי ועל דניאל שם בל לשיזבותה ועד מעלי שמשא הוא משתדר להצלותה |
[15]Then these men assembled vnto the king, and said vnto him: Knowe this O king, that the lawe of the Medes & Perses [is] that the commaundement & statute which the king maketh, may not be altered |
| [16]באדין גבריא אלך הרגשו על מלכא ואמרין למלכא דע מלכא די דת למדי ופרס די כל אסר וקים די מלכא יהקים לא להשניה |
[16]Then the king commaunded, and they brought Daniel, and they cast him into the lions denne. Nowe the king spake vnto Daniel, & saide: Thy God whom thou alway seruest, euen he wyll deliuer thee |
| [17]באדין מלכא אמר והיתיו לדניאל ורמו לגבא די אריותא ענה מלכא ואמר לדניאל אלהך די אנתה [Q: אנת] פלח לה בתדירא הוא ישיזבנך |
[17]And there was brought a stone, & laide vpon ye mouth of the denne, this the king sealed with his owne ring and with the signet of his princes, that the purpose concerning Daniel should not be chaunged |
| [18]והיתית אבן חדה ושמת על פם גבא וחתמה מלכא בעזקתה ובעזקת רברבנוהי די לא תשנא צבו בדניאל |
[18]So the king went into his palace, and remayned fasting, neither was there any instrumentes of musicke brought in before him, & his sleepe went from him |
| [19]אדין אזל מלכא להיכלה ובת טות ודחון לא הנעל קדמוהי ושנתה נדת עלוהי |
[19]But betimes in the morning at the breake of the day, the king arose, & went in all haste vnto the denne of the lions |
| [20]באדין מלכא בשפרפרא יקום בנגהא ובהתבהלה־לגבא די אריותא אזל |
[20]Now as he came nye vnto the denne, he cryed with a pitious voyce vnto Daniel, yea the king spake and saide vnto Daniel: O Daniel, thou seruaut of the liuing God, is not thy God whom thou seruest alway, able to deliuer thee from ye lions |
| [21]וכמקרבה לגבא־לדניאל בקל עציב זעק ענה מלכא ואמר לדניאל דניאל עבד אלהא חיא־אלהך די אנתה [Q: אנת] פלח לה בתדירא היכל לשיזבותך מן אריותא |
[21]Then Daniel saide vnto the king: O king, liue for euer |
| [22]אדין דניאל עם מלכא מלל מלכא לעלמין חיי |
[22]My God hath sent his angel, which hath shut the lions mouthes, so that they might not hurt me, for myne vngiltinesse is founde out before him: and as for thee O king, I neuer offended thee |
| [23]אלהי שלח מלאכה וסגר פם אריותא־ולא חבלוני כל קבל די קדמוהי זכו השתכחת לי ואף קדמיך [Q: קדמך] מלכא חבולה לא עבדת |
[23]Then was the king exceeding glad for him, & commaunded to take Daniel out of the denne: So Daniel was brought out of ye denne, & no maner of hurt was founde vpon him, for he put his trust in his God |
| [24]באדין מלכא שגיא טאב עלוהי ולדניאל אמר להנסקה מן גבא והסק דניאל מן גבא וכל חבל לא השתכח בה־די הימן באלהה |
[24]And as for those men which had accused Daniel, the king commaunded to bring them, & to cast them into the lions denne, them, their children, & their wyues: so the lions had the maisterie of them, and brake all their bones asunder or euer they came at the grounde of the denne |
| [25]ואמר מלכא והיתיו גבריא אלך די אכלו קרצוהי די דניאל ולגוב אריותא רמו אנון בניהון ונשיהון ולא מטו לארעית גבא עד די שלטו בהון אריותא וכל גרמיהון הדקו |
[25]After this, wrote king Darius vnto al people, nations, & tongues that dwelt in all landes: Peace be multiplied vnto you |
| [26]באדין דריוש מלכא כתב לכל עממיא אמיא ולשניא די דארין [Q: דירין] בכל ארעא־שלמכון ישגא |
[26]My commaundement is in all my dominion and kingdome, that men feare and stand in awe of Daniels God: for he is the liuing God which abideth euer, his kindgome shall not fayle, and his power is euerlasting |
| [27]מן קדמי שים טעם־די בכל שלטן מלכותי להון זאעין [Q: זיעין] ודחלין מן קדם אלהה די דניאל די הוא אלהא חיא וקים לעלמין ומלכותה די לא תתחבל ושלטנה עד סופא |
[27]It is he that deliuereth and saueth, he doth wonders and marueylous workes in heauen and in earth, he hath preserued Daniel from the power of the lions |
| [28]משיזב ומצל־ועבד אתין ותמהין בשמיא ובארעא די שיזב לדניאל מן יד אריותא |
[28]So this Daniel prospered in the raigne of Darius, and in the raigne of Cyrus of Persia |
| [29]ודניאל דנה הצלח במלכות דריוש ובמלכות כורש פרסיא [Q: פרסאה] |
29[No verse] |