[1]ויסעו מאילם ויבאו כל עדת בני ישראל אל מדבר סין אשר בין אילם ובין סיני־בחמשה עשר יום לחדש השני לצאתם מארץ מצרים[2]וילינו [Q: וילונו] כל עדת בני ישראל על משה ועל אהרן־במדבר[3]ויאמרו אלהם בני ישראל מי יתן מותנו ביד יהוה בארץ מצרים בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשבע כי הוצאתם אתנו אל המדבר הזה להמית את כל הקהל הזה ברעב[4]ויאמר יהוה אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא[5]והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו והיה משנה על אשר ילקטו יום יום[6]ויאמר משה ואהרן אל כל בני ישראל ערב־וידעתם כי יהוה הוציא אתכם מארץ מצרים[7]ובקר וראיתם את כבוד יהוה בשמעו את תלנתיכם על יהוה ונחנו מה כי תלונו [Q: תלינו] עלינו[8]ויאמר משה בתת יהוה לכם בערב בשר לאכל ולחם בבקר לשבע בשמע יהוה את תלנתיכם אשר אתם מלינם עליו ונחנו מה לא עלינו תלנתיכם כי על יהוה[9]ויאמר משה אל אהרן אמר אל כל עדת בני ישראל קרבו לפני יהוה כי שמע את תלנתיכם[10]ויהי כדבר אהרן אל כל עדת בני ישראל ויפנו אל המדבר והנה כבוד יהוה נראה בענן[11]וידבר יהוה אל משה לאמר[12]שמעתי את תלונת בני ישראל־דבר אלהם לאמר בין הערבים תאכלו בשר ובבקר תשבעו לחם וידעתם כי אני יהוה אלהיכם[13]ויהי בערב־ותעל השלו ותכס את המחנה ובבקר היתה שכבת הטל סביב למחנה[14]ותעל שכבת הטל והנה על פני המדבר דק מחספס־דק ככפר על הארץ[15]ויראו בני ישראל ויאמרו איש אל אחיו מן הוא־כי לא ידעו מה הוא ויאמר משה אלהם הוא הלחם אשר נתן יהוה לכם לאכלה[16]זה הדבר אשר צוה יהוה לקטו ממנו איש לפי אכלו עמר לגלגלת מספר נפשתיכם־איש לאשר באהלו תקחו[17]ויעשו כן בני ישראל וילקטו המרבה והממעיט[18]וימדו בעמר־ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר איש לפי אכלו לקטו[19]ויאמר משה אלהם איש אל יותר ממנו עד בקר[20]ולא שמעו אל משה ויותרו אנשים ממנו עד בקר וירם תולעים ויבאש ויקצף עלהם משה[21]וילקטו אתו בבקר בבקר איש כפי אכלו וחם השמש ונמס[22]ויהי ביום הששי לקטו לחם משנה־שני העמר לאחד ויבאו כל נשיאי העדה ויגידו למשה[23]ויאמר אלהם הוא אשר דבר יהוה־שבתון שבת קדש ליהוה מחר את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו ואת כל העדף הניחו לכם למשמרת עד הבקר[24]ויניחו אתו עד הבקר כאשר צוה משה ולא הבאיש ורמה לא היתה בו[25]ויאמר משה אכלהו היום כי שבת היום ליהוה היום לא תמצאהו בשדה[26]ששת ימים תלקטהו וביום השביעי שבת לא יהיה בו[27]ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקט ולא מצאו[28]ויאמר יהוה אל משה עד אנה מאנתם לשמר מצותי ותורתי[29]ראו כי יהוה נתן לכם השבת־על כן הוא נתן לכם ביום הששי לחם יומים שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקמו־ביום השביעי[30]וישבתו העם ביום השבעי[31]ויקראו בית ישראל את שמו מן והוא כזרע גד לבן וטעמו כצפיחת בדבש[32]ויאמר משה זה הדבר אשר צוה יהוה־מלא העמר ממנו למשמרת לדרתיכם למען יראו את הלחם אשר האכלתי אתכם במדבר בהוציאי אתכם מארץ מצרים[33]ויאמר משה אל אהרן קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העמר מן והנח אתו לפני יהוה למשמרת לדרתיכם[34]כאשר צוה יהוה אל משה ויניחהו אהרן לפני העדת למשמרת[35]ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה־עד באם אל ארץ נושבת את המן אכלו־עד באם אל קצה ארץ כנען[36]והעמר עשרית האיפה הוא