|
|
| [1]וירא העם כי בשש משה לרדת מן ההר ויקהל העם על אהרן ויאמרו אליו קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו־כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו |
[1]But when the people saw, that Moses tarried long or he came down from the mountain, the people gathered themselves together against Aaron, and said unto him, Up, make us gods to go before us: for of this Moses (the man that brought us out of the land of Egypt) we know not what is become of him. |
| [2]ויאמר אלהם אהרן פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם בניכם ובנתיכם והביאו אלי |
[2]And Aaron said unto them, Pluck off the golden earrings, which are in the ears of your wives, of your sons, and of your daughters, and bring them unto me. |
| [3]ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם ויביאו אל אהרן |
[3]Then all the people plucked from themselves the golden earrings, which were in their ears, and they brought them unto Aaron. |
| [4]ויקח מידם ויצר אתו בחרט ויעשהו עגל מסכה ויאמרו־אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים |
[4]Who received them at their hands, and fashioned it with the graving tool, and made of it a molten calf: then they said, These be thy gods, O Israel, which brought thee out of the land of Egypt |
| [5]וירא אהרן ויבן מזבח לפניו ויקרא אהרן ויאמר חג ליהוה מחר |
[5]When Aaron saw that, he made an altar before it: and Aaron proclaimed, saying, Tomorrow shall be the holy day of the Lord. |
| [6]וישכימו ממחרת ויעלו עלת ויגשו שלמים וישב העם לאכל ושתו ויקמו לצחק |
[6]So they rose up the next day in the morning, and offered burnt offerings, and brought peace offerings: also the people sat them down to eat and drink, and rose up to play. |
| [7]וידבר יהוה אל משה לך רד־כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים |
[7]Then the Lord said unto Moses, Go, get thee down: for thy people which thou hast brought out of the land of Egypt, hath corrupted their ways. |
| [8]סרו מהר מן הדרך אשר צויתם־עשו להם עגל מסכה וישתחוו לו ויזבחו לו ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים |
[8]They are soon turned out of the way, which I commanded them: for they have made them a molten calf and have worshiped it, and have offered thereto, saying, These be thy gods, O Israel, which have brought thee out of the land of Egypt. |
| [9]ויאמר יהוה אל משה ראיתי את העם הזה והנה עם קשה ערף הוא |
[9]Again the Lord said unto Moses, I have seen this people, and behold, it is a stiff-necked people. |
| [10]ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול |
[10]Now therefore let me alone, that my wrath may wax hot against them, for I will consume them: but I will make of thee a mighty people. |
| [11]ויחל משה את פני יהוה אלהיו ויאמר למה יהוה יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה |
[11]But Moses prayed unto the Lord his God, and said, O Lord, why doth thy wrath wax hot against thy people, which thou hast brought out of the land of Egypt, with great power and with a mighty hand? |
| [12]למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם להרג אתם בהרים ולכלתם מעל פני האדמה שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך |
[12]Wherefore shall the Egyptians speak, and say, He hath brought them out maliciously for to slay them in the mountains, and to consume them from the earth? Turn from thy fierce wrath, and change thy mind from this evil toward thy people. |
| [13]זכר לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך אשר נשבעת להם בך ותדבר אלהם ארבה את זרעכם ככוכבי השמים וכל הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם ונחלו לעלם |
[13]Remember Abraham, Isaac, and Israel thy servants, to whom thou swearest by thine own self, and saidst unto them, I will multiply your seed, as the stars of the heaven, and all this land, that I have spoken of, will I give unto your seed, and they shall inherit it forever. |
| [14]וינחם יהוה על הרעה אשר דבר לעשות לעמו |
[14]Then the Lord changed his mind from the evil, which he threatened to do unto his people. |
| [15]ויפן וירד משה מן ההר ושני לחת העדת בידו לחת כתבים משני עבריהם־מזה ומזה הם כתבים |
[15]So Moses returned and went down from the mountain with the two tables of the testimony in his hand: the tables were written on both their sides, even on the one side and on the other were they written. |
| [16]והלחת־מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא־חרות על הלחת |
[16]And these tables were the work of God, and this writing was the writing of God graven in the tables. |
| [17]וישמע יהושע את קול העם ברעה ויאמר אל משה קול מלחמה במחנה |
[17]And when Joshua heard the noise of the people, as they shouted, he said unto Moses, There is a noise of war in the host. |
| [18]ויאמר אין קול ענות גבורה ואין קול ענות חלושה קול ענות אנכי שמע |
[18]Who answered, It is not the noise of them that have the victory, nor the noise of them that are overcome: but I do hear the noise of singing. |
| [19]ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל ומחלת ויחר אף משה וישלך מידו את הלחת וישבר אתם תחת ההר |
[19]Now, as soon as he came near unto the host, he saw the calf and the dancing: so Moses wrath waxed hot, and he cast the tables out of his hands, and brake them in pieces beneath the mountain. |
| [20]ויקח את העגל אשר עשו וישרף באש ויטחן עד אשר דק ויזר על פני המים וישק את בני ישראל |
[20]After, he took the calf, which they had made, and burned it in the fire, and ground it unto powder, and strewed it upon the water, and made the children of Israel drink of it. |
| [21]ויאמר משה אל אהרן מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו חטאה גדלה |
[21]Also Moses said unto Aaron, What did this people unto thee, that thou hast brought so great a sin upon them? |
| [22]ויאמר אהרן אל יחר אף אדני אתה ידעת את העם כי ברע הוא |
[22]Then Aaron answered, Let not the wrath of my Lord wax fierce: Thou knowest this people, that they are even set on mischief. |
| [23]ויאמרו לי־עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים־לא ידענו מה היה לו |
[23]And they said unto me, Make us gods to go before us: for we know not what is become of this Moses (the man that brought us out of the land of Egypt.) |
| [24]ואמר להם למי זהב התפרקו ויתנו לי ואשלכהו באש ויצא העגל הזה |
[24]Then I said to them, Ye that have gold, pluck it off: and they brought it me, and I did cast it into the fire, and thereof came this calf. |
| [25]וירא משה את העם כי פרע הוא כי פרעה אהרן לשמצה בקמיהם |
[25]Moses therefore saw that the people were naked (for Aaron had made them naked unto their shame among their enemies) |
| [26]ויעמד משה בשער המחנה ויאמר מי ליהוה אלי ויאספו אליו כל בני לוי |
[26]And Moses stood in the gate of the camp, and said, Who pertaineth to the Lord? Let him come to me. And all the sons of Levi gathered themselves unto him. |
| [27]ויאמר להם כה אמר יהוה אלהי ישראל שימו איש חרבו על ירכו עברו ושובו משער לשער במחנה והרגו איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרבו |
[27]Then he said unto them, Thus saith the Lord God of Israel, Put every man his sword by his side: go to and from, from gate to gate, through the host, and slay every man his brother, and every man his companion, and every man his neighbor. |
| [28]ויעשו בני לוי כדבר משה ויפל מן העם ביום ההוא כשלשת אלפי איש |
[28]So the children of Levi did as Moses had commanded: and there fell of the people the same day about three thousand men. |
| [29]ויאמר משה מלאו ידכם היום ליהוה כי איש בבנו ובאחיו־ולתת עליכם היום ברכה |
[29](For Moses had said, Consecrate your hands unto the Lord this day, even every man upon his son, and upon his brother, that there may be given you a blessing this day) |
| [30]ויהי ממחרת ויאמר משה אל העם אתם חטאתם חטאה גדלה ועתה אעלה אל יהוה אולי אכפרה בעד חטאתכם |
[30]And when the morning came, Moses said unto the people, Ye have committed a grievous crime: but now I will go up to the Lord, if I may pacify him for your sin. |
| [31]וישב משה אל יהוה ויאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדלה ויעשו להם אלהי זהב |
[31]Moses therefore went again unto the Lord, and said, Oh, this people have sinned a great sin, and have made them gods of gold. |
| [32]ועתה אם תשא חטאתם ואם אין־מחני נא מספרך אשר כתבת |
[32]Therefore now if thou pardon their sin, thy mercy shall appear: but if thou wilt not, I pray thee, erase me out of thy book, which thou hast written. |
| [33]ויאמר יהוה אל משה מי אשר חטא לי אמחנו מספרי |
[33]Then the Lord said to Moses, Whosoever hath sinned against me, I will put him out of my book. |
| [34]ועתה לך נחה את העם אל אשר דברתי לך־הנה מלאכי ילך לפניך וביום פקדי ופקדתי עלהם חטאתם |
[34]Go now therefore, bring the people unto the place which I commanded thee: behold, mine angel shall go before thee, but yet in the day of my visitation I will visit their sin upon them. |
| [35]ויגף יהוה את העם על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן |
[35]So the Lord plagued the people, because they caused Aaron to make the calf which he made. |