[1]ויהי דבר יהוה אלי לאמר[2]בן אדם בתוך בית המרי אתה ישב אשר עינים להם לראות ולא ראו אזנים להם לשמע ולא שמעו־כי בית מרי הם[3]ואתה בן אדם עשה לך כלי גולה וגלה יומם לעיניהם וגלית ממקומך אל מקום אחר לעיניהם־אולי יראו כי בית מרי המה[4]והוצאת כליך ככלי גולה יומם־לעיניהם ואתה תצא בערב לעיניהם כמוצאי גולה[5]לעיניהם חתר לך בקיר והוצאת בו[6]לעיניהם על כתף תשא בעלטה תוציא־פניך תכסה ולא תראה את הארץ כי מופת נתתיך לבית ישראל[7]ואעש כן כאשר צויתי כלי הוצאתי ככלי גולה יומם ובערב חתרתי לי בקיר ביד בעלטה הוצאתי על כתף נשאתי לעיניהם[8]ויהי דבר יהוה אלי בבקר לאמר[9]בן אדם הלא אמרו אליך בית ישראל בית המרי מה אתה עשה[10]אמר אליהם כה אמר אדני יהוה הנשיא המשא הזה בירושלם וכל בית ישראל אשר המה בתוכם[11]אמר אני מופתכם כאשר עשיתי כן יעשה להם־בגולה בשבי ילכו[12]והנשיא אשר בתוכם אל כתף ישא בעלטה ויצא־בקיר יחתרו להוציא בו פניו יכסה־יען אשר לא יראה לעין הוא את הארץ[13]ופרשתי את רשתי עליו ונתפש במצודתי והבאתי אתו בבלה ארץ כשדים ואותה לא יראה ושם ימות[14]וכל אשר סביבתיו עזרה וכל אגפיו אזרה לכל רוח וחרב אריק אחריהם[15]וידעו כי אני יהוה בהפיצי אותם בגוים וזריתי אותם בארצות[16]והותרתי מהם אנשי מספר מחרב מרעב ומדבר־למען יספרו את כל תועבותיהם בגוים אשר באו שם וידעו כי אני יהוה[17]ויהי דבר יהוה אלי לאמר[18]בן אדם לחמך ברעש תאכל ומימיך ברגזה ובדאגה תשתה[19]ואמרת אל עם הארץ כה אמר אדני יהוה ליושבי ירושלם אל אדמת ישראל לחמם בדאגה יאכלו ומימיהם בשממון ישתו־למען תשם ארצה ממלאה מחמס כל הישבים בה[20]והערים הנושבות תחרבנה והארץ שממה תהיה וידעתם כי אני יהוה[21]ויהי דבר יהוה אלי לאמר[22]בן אדם מה המשל הזה לכם על אדמת ישראל לאמר יארכו הימים ואבד כל חזון[23]לכן אמר אליהם כה אמר אדני יהוה השבתי את המשל הזה ולא ימשלו אתו עוד בישראל כי אם דבר אליהם קרבו הימים ודבר כל חזון[24]כי לא יהיה עוד כל חזון שוא־ומקסם חלק בתוך בית ישראל[25]כי אני יהוה אדבר את אשר אדבר דבר ויעשה־לא תמשך עוד כי בימיכם בית המרי אדבר דבר ועשיתיו נאם אדני יהוה[26]ויהי דבר יהוה אלי לאמר[27]בן אדם הנה בית ישראל אמרים החזון אשר הוא חזה לימים רבים ולעתים רחוקות הוא נבא[28]לכן אמר אליהם כה אמר אדני יהוה לא תמשך עוד כל דברי־אשר אדבר דבר ויעשה נאם אדני יהוה