[1]ויהי דבר יהוה אלי לאמר[2]בן אדם אמר לנגיד צר כה אמר אדני יהוה יען גבה לבך ותאמר אל אני־מושב אלהים ישבתי בלב ימים ואתה אדם ולא אל ותתן לבך כלב אלהים[3]הנה חכם אתה מדנאל [Q: מדניאל] כל סתום לא עממוך[4]בחכמתך ובתבונתך עשית לך חיל ותעש זהב וכסף באוצרותיך[5]ברב חכמתך ברכלתך הרבית חילך ויגבה לבבך בחילך[6]לכן כה אמר אדני יהוה יען תתך את לבבך כלב אלהים[7]לכן הנני מביא עליך זרים־עריצי גוים והריקו חרבותם על יפי חכמתך וחללו יפעתך[8]לשחת יורדוך ומתה ממותי חלל בלב ימים[9]האמר תאמר אלהים אני לפני הרגך ואתה אדם ולא אל ביד מחלליך[10]מותי ערלים תמות ביד זרים כי אני דברתי נאם אדני יהוה[11]ויהי דבר יהוה אלי לאמר[12]בן אדם שא קינה על מלך צור ואמרת לו כה אמר אדני יהוה אתה חותם תכנית מלא חכמה וכליל יפי[13]בעדן גן אלהים היית כל אבן יקרה מסכתך אדם פטדה ויהלם תרשיש שהם וישפה ספיר נפך וברקת וזהב מלאכת תפיך ונקביך בך ביום הבראך כוננו[14]את כרוב־ממשח הסוכך ונתתיך בהר קדש אלהים היית־בתוך אבני אש התהלכת[15]תמים אתה בדרכיך מיום הבראך עד נמצא עולתה בך[16]ברב רכלתך מלו תוכך חמס־ותחטא ואחללך מהר אלהים ואבדך כרוב הסכך מתוך אבני אש[17]גבה לבך ביפיך שחת חכמתך על יפעתך על ארץ השלכתיך לפני מלכים נתתיך־לראוה בך[18]מרב עוניך בעול רכלתך חללת מקדשיך ואוצא אש מתוכך היא אכלתך ואתנך לאפר על הארץ לעיני כל ראיך[19]כל יודעיך בעמים שממו עליך בלהות היית ואינך עד עולם[20]ויהי דבר יהוה אלי לאמר[21]בן אדם שים פניך אל צידון והנבא עליה[22]ואמרת כה אמר אדני יהוה הנני עליך צידון ונכבדתי בתוכך וידעו כי אני יהוה בעשותי בה שפטים־ונקדשתי בה[23]ושלחתי בה דבר ודם בחוצותיה ונפלל חלל בתוכה בחרב עליה מסביב וידעו כי אני יהוה[24]ולא יהיה עוד לבית ישראל סלון ממאיר וקוץ מכאב מכל סביבתם השאטים אותם וידעו כי אני אדני יהוה[25]כה אמר אדני יהוה בקבצי את בית ישראל מן העמים אשר נפצו בם ונקדשתי בם לעיני הגוים וישבו על אדמתם אשר נתתי לעבדי ליעקב[26]וישבו עליה לבטח ובנו בתים ונטעו כרמים וישבו לבטח בעשותי שפטים בכל השאטים אתם מסביבותם־וידעו כי אני יהוה אלהיהם