[1]ויהי דבר יהוה אלי לאמר[2]בן אדם שים פניך אל גוג ארץ המגוג־נשיא ראש משך ותבל והנבא עליו[3]ואמרת כה אמר אדני יהוה הנני אליך גוג־נשיא ראש משך ותבל[4]ושובבתיך ונתתי חחים בלחייך והוצאתי אותך ואת כל חילך סוסים ופרשים לבשי מכלול כלם־קהל רב צנה ומגן תפשי חרבות כלם[5]פרס כוש ופוט אתם כלם מגן וכובע[6]גמר וכל אגפיה־בית תוגרמה ירכתי צפון ואת כל אגפיו עמים רבים אתך[7]הכן והכן לך־אתה וכל קהלך הנקהלים עליך והיית להם למשמר[8]מימים רבים תפקד־באחרית השנים תבוא אל ארץ משובבת מחרב מקבצת מעמים רבים על הרי ישראל אשר היו לחרבה תמיד והיא מעמים הוצאה וישבו לבטח כלם[9]ועלית כשאה תבוא כענן לכסות הארץ תהיה־אתה וכל אגפיך ועמים רבים אותך[10]כה אמר אדני יהוה והיה ביום ההוא יעלו דברים על לבבך וחשבת מחשבת רעה[11]ואמרת אעלה על ארץ פרזות־אבוא השקטים ישבי לבטח כלם ישבים באין חומה ובריח ודלתים אין להם[12]לשלל שלל ולבז בז־להשיב ידך על חרבות נושבות ואל עם מאסף מגוים עשה מקנה וקנין ישבי על טבור הארץ[13]שבא ודדן וסחרי תרשיש וכל כפיריה יאמרו לך הלשלל שלל אתה בא הלבז בז הקהלת קהלך־לשאת כסף וזהב לקחת מקנה וקנין לשלל שלל גדול[14]לכן הנבא בן אדם ואמרת לגוג כה אמר אדני יהוה הלוא ביום ההוא בשבת עמי ישראל לבטח־תדע[15]ובאת ממקומך מירכתי צפון־אתה ועמים רבים אתך רכבי סוסים כלם קהל גדול וחיל רב[16]ועלית על עמי ישראל כענן לכסות הארץ באחרית הימים תהיה והבאותיך על ארצי למען דעת הגוים אתי בהקדשי בך לעיניהם גוג[17]כה אמר אדני יהוה האתה הוא אשר דברתי בימים קדמונים ביד עבדי נביאי ישראל הנבאים בימים ההם שנים־להביא אתך עליהם[18]והיה ביום ההוא ביום בוא גוג על אדמת ישראל־נאם אדני יהוה תעלה חמתי באפי[19]ובקנאתי באש עברתי דברתי אם לא ביום ההוא יהיה רעש גדול על אדמת ישראל[20]ורעשו מפני דגי הים ועוף השמים וחית השדה וכל הרמש הרמש על האדמה וכל האדם אשר על פני האדמה ונהרסו ההרים ונפלו המדרגות וכל חומה לארץ תפול[21]וקראתי עליו לכל הרי חרב נאם אדני יהוה חרב איש באחיו תהיה[22]ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגשם שוטף ואבני אלגביש אש וגפרית אמטיר עליו ועל אגפיו ועל עמים רבים אשר אתו[23]והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי אני יהוה