[1]ויהי דבר יהוה אלי לאמר[2]ואתה בן אדם כה אמר אדני יהוה לאדמת ישראל־קץ בא הקץ על ארבעת [Q: ארבע] כנפות הארץ[3]עתה הקץ עליך ושלחתי אפי בך ושפטתיך כדרכיך ונתתי עליך את כל תועבותיך[4]ולא תחוס עיני עליך ולא אחמול כי דרכיך עליך אתן ותועבותיך בתוכך תהיין וידעתם כי אני יהוה[5]כה אמר אדני יהוה רעה אחת רעה הנה באה[6]קץ בא בא הקץ הקיץ אליך הנה באה[7]באה הצפירה אליך יושב הארץ בא העת קרוב היום מהומה־ולא הד הרים[8]עתה מקרוב אשפוך חמתי עליך וכליתי אפי בך ושפטתיך כדרכיך ונתתי עליך את כל תועבותיך[9]ולא תחוס עיני ולא אחמול כדרכיך עליך אתן ותועבותיך בתוכך תהיין וידעתם כי אני יהוה מכה[10]הנה היום הנה באה יצאה הצפרה־צץ המטה פרח הזדון[11]החמס קם למטה רשע לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם־ולא נה בהם[12]בא העת הגיע היום־הקונה אל ישמח והמכר אל יתאבל כי חרון אל כל המונה[13]כי המכר אל הממכר לא ישוב ועוד בחיים חיתם כי חזון אל כל המונה לא ישוב ואיש בעונו חיתו לא יתחזקו[14]תקעו בתקוע והכין הכל ואין הלך למלחמה כי חרוני אל כל המונה[15]החרב בחוץ והדבר והרעב מבית אשר בשדה בחרב ימות ואשר בעיר רעב ודבר יאכלנו[16]ופלטו פליטיהם והיו אל ההרים כיוני הגאיות כלם המות־איש בעונו[17]כל הידים תרפינה וכל ברכים תלכנה מים[18]וחגרו שקים וכסתה אותם פלצות ואל כל פנים בושה ובכל ראשיהם קרחה[19]כספם בחוצות ישליכו וזהבם לנדה יהיה־כספם וזהבם לא יוכל להצילם ביום עברת יהוה נפשם לא ישבעו ומעיהם לא ימלאו כי מכשול עונם היה[20]וצבי עדיו לגאון שמהו וצלמי תועבתם שקוציהם עשו בו על כן נתתיו להם לנדה[21]ונתתיו ביד הזרים לבז ולרשעי הארץ לשלל וחללוה [Q: וחללוהו][22]והסבותי פני מהם וחללו את צפוני ובאו בה פריצים וחללוה[23]עשה הרתוק כי הארץ מלאה משפט דמים והעיר מלאה חמס[24]והבאתי רעי גוים וירשו את בתיהם והשבתי גאון עזים ונחלו מקדשיהם[25]קפדה בא ובקשו שלום ואין[26]הוה על הוה תבוא ושמעה אל שמועה תהיה ובקשו חזון מנביא־ותורה תאבד מכהן ועצה מזקנים[27]המלך יתאבל ונשיא ילבש שממה וידי עם הארץ תבהלנה מדרכם אעשה אתם ובמשפטיהם אשפטם וידעו כי אני יהוה