[1]והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי[2]ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדו ושמו להם ראש אחד ועלו מן הארץ כי גדול יום יזרעאל[3]אמרו לאחיכם עמי ולאחותיכם רחמה[4]ריבו באמכם ריבו־כי היא לא אשתי ואנכי לא אישה ותסר זנוניה מפניה ונאפופיה מבין שדיה[5]פן אפשיטנה ערמה־והצגתיה כיום הולדה ושמתיה כמדבר ושתה כארץ ציה והמתיה בצמא[6]ואת בניה לא ארחם כי בני זנונים המה[7]כי זנתה אמם הבישה הורתם כי אמרה אלכה אחרי מאהבי נתני לחמי ומימי צמרי ופשתי שמני ושקויי[8]לכן הנני שך את דרכך בסירים וגדרתי את גדרה ונתיבותיה לא תמצא[9]ורדפה את מאהביה ולא תשיג אתם ובקשתם ולא תמצא ואמרה אלכה ואשובה אל אישי הראשון־כי טוב לי אז מעתה[10]והיא לא ידעה כי אנכי נתתי לה הדגן והתירוש והיצהר וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל[11]לכן אשוב־ולקחתי דגני בעתו ותירושי במועדו והצלתי צמרי ופשתי לכסות את ערותה[12]ועתה אגלה את נבלתה לעיני מאהביה ואיש לא יצילנה מידי[13]והשבתי כל משושה חגה חדשה ושבתה־וכל מועדה[14]והשמתי גפנה ותאנתה אשר אמרה אתנה המה לי אשר נתנו לי מאהבי ושמתים ליער ואכלתם חית השדה[15]ופקדתי עליה את ימי הבעלים אשר תקטיר להם ותעד נזמה וחליתה ותלך אחרי מאהביה ואתי שכחה נאם יהוה[16]לכן הנה אנכי מפתיה והלכתיה המדבר ודברתי על לבה[17]ונתתי לה את כרמיה משם ואת עמק עכור לפתח תקוה וענתה שמה כימי נעוריה וכיום עלותה מארץ מצרים[18]והיה ביום ההוא נאם יהוה תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי[19]והסרתי את שמות הבעלים מפיה ולא יזכרו עוד בשמם[20]וכרתי להם ברית ביום ההוא עם חית השדה ועם עוף השמים ורמש האדמה וקשת וחרב ומלחמה אשבור מן הארץ והשכבתים לבטח[21]וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים[22]וארשתיך לי באמונה וידעת את יהוה[23]והיה ביום ההוא אענה נאם יהוה־אענה את השמים והם יענו את הארץ[24]והארץ תענה את הדגן ואת התירוש ואת היצהר והם יענו את יזרעאל[25]וזרעתיה לי בארץ ורחמתי את לא רחמה ואמרתי ללא עמי עמי אתה והוא יאמר אלהי