[1]שמעו דבר יהוה בני ישראל כי ריב ליהוה עם יושבי הארץ־כי אין אמת ואין חסד ואין דעת אלהים בארץ[2]אלה וכחש ורצח וגנב ונאף פרצו ודמים בדמים נגעו[3]על כן תאבל הארץ ואמלל כל יושב בה בחית השדה ובעוף השמים וגם דגי הים יאספו[4]אך איש אל ירב ואל יוכח איש ועמך כמריבי כהן[5]וכשלת היום וכשל גם נביא עמך לילה ודמיתי אמך[6]נדמו עמי מבלי הדעת כי אתה הדעת מאסת ואמאסאך [Q: ואמאסך] מכהן לי ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני[7]כרבם כן חטאו לי כבודם בקלון אמיר[8]חטאת עמי יאכלו ואל עונם ישאו נפשו[9]והיה כעם ככהן ופקדתי עליו דרכיו ומעלליו אשיב לו[10]ואכלו ולא ישבעו הזנו ולא יפרצו כי את יהוה עזבו לשמר[11]זנות ויין ותירוש יקח לב[12]עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו כי רוח זנונים התעה ויזנו מתחת אלהיהם[13]על ראשי ההרים יזבחו ועל הגבעות יקטרו תחת אלון ולבנה ואלה כי טוב צלה על כן תזנינה בנותיכם וכלותיכם תנאפנה[14]לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה־כי הם עם הזנות יפרדו ועם הקדשות יזבחו ועם לא יבין ילבט[15]אם זנה אתה ישראל אל יאשם יהודה ואל תבאו הגלגל ואל תעלו בית און ואל תשבעו חי יהוה[16]כי כפרה סררה סרר ישראל עתה ירעם יהוה ככבש במרחב[17]חבור עצבים אפרים הנח לו[18]סר סבאם הזנה הזנו אהבו הבו קלון מגניה[19]צרר רוח אותה בכנפיה ויבשו מזבחותם