[1]יהוה אלהי אתה־ארוממך אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחק אמונה אמן[2]כי שמת מעיר לגל קריה בצורה למפלה ארמון זרים מעיר לעולם לא יבנה[3]על כן יכבדוך עם עז קרית גוים עריצים ייראוך[4]כי היית מעוז לדל מעוז לאביון בצר לו מחסה מזרם צל מחרב כי רוח עריצים כזרם קיר[5]כחרב בציון שאון זרים תכניע חרב בצל עב זמיר עריצים יענה[6]ועשה יהוה צבאות לכל העמים בהר הזה משתה שמנים משתה שמרים שמנים ממחים שמרים מזקקים[7]ובלע בהר הזה פני הלוט הלוט על כל העמים והמסכה הנסוכה על כל הגוים[8]בלע המות לנצח ומחה אדני יהוה דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ־כי יהוה דבר[9]ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה יהוה קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו[10]כי תנוח יד יהוה בהר הזה־ונדוש מואב תחתיו כהדוש מתבן במי [Q: במו] מדמנה[11]ופרש ידיו בקרבו כאשר יפרש השחה לשחות והשפיל גאותו עם ארבות ידיו[12]ומבצר משגב חומתיך השח השפיל הגיע לארץ־עד עפר