|
|
| [1]כקדח אש המסים מים תבעה אש להודיע שמך לצריך מפניך גוים ירגזו |
[1]Didst Thou not rend the heavens? Thou didst come down, From thy presence did mountains flow, |
| [2]בעשותך נוראות לא נקוה ירדת מפניך הרים נזלו |
[2](As fire kindleth stubble -- Fire causeth water to boil,) To make known Thy name to Thine adversaries, From Thy presence do nations tremble. |
| [3]ומעולם לא שמעו לא האזינו עין לא ראתה אלהים זולתך־יעשה למחכה לו |
[3]In Thy doing fearful things -- we expect not, Thou didst come down, From Thy presence did mountains flow. |
| [4]פגעת את שש ועשה צדק בדרכיך יזכרוך הן אתה קצפת ונחטא בהם עולם ונושע |
[4]Even from antiquity [men] have not heard, They have not given ear, Eye hath not seen a God save Thee, He doth work for those waiting for Him. |
| [5]ונהי כטמא כלנו וכבגד עדים כל צדקתינו ונבל כעלה כלנו ועוננו כרוח ישאנו |
[5]Thou hast met with the rejoicer And the doer of righteousness, In Thy ways they remember Thee, Lo, Thou hast been wroth when we sin, By them [is] continuance, and we are saved. |
| [6]ואין קורא בשמך מתעורר להחזיק בך כי הסתרת פניך ממנו ותמוגנו ביד עוננו |
[6]And we are as unclean -- all of us, And as a garment passing away, all our righteous acts; And we fade as a leaf -- all of us. And our iniquities as wind do take us away. |
| [7]ועתה יהוה אבינו אתה אנחנו החמר ואתה יצרנו ומעשה ידך כלנו |
[7]And there is none calling in Thy name, Stirring up himself to lay hold on Thee, For Thou hast hid Thy face from us, And thou meltest us away by our iniquities. |
| [8]אל תקצף יהוה עד מאד ואל לעד תזכר עון הן הבט נא עמך כלנו |
[8]And now, O Jehovah, thou [art] our Father, We [are] the clay, and Thou our Framer, And the work of Thy hand -- all of us. |
| [9]ערי קדשך היו מדבר ציון מדבר היתה ירושלם שממה |
[9]Be not wroth, O Jehovah, very sore, Nor for ever remember iniquity, Lo, look attentively, we beseech Thee, Thy people [are] we all. |
| [10]בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבתינו־היה לשרפת אש וכל מחמדינו היה לחרבה |
[10]Thy holy cities have been a wilderness, Zion a wilderness hath been, Jerusalem a desolation. |
| [11]העל אלה תתאפק יהוה תחשה ותעננו עד מאד |
[11]Our holy and our beautiful house, Where praise Thee did our fathers, Hath become burnt with fire, And all our desirable things have become a waste. |
| 12[No verse] |
[12]For these dost Thou refrain Thyself, Jehovah? Thou art silent, and dost afflict us very sore!' |