|
|
| [1]וַיֵּרֶד שִׁמְשֹׁון תִּמְנָתָה וַיַּרְא אִשָּׁה בְּתִמְנָתָה מִבְּנֹות פְּלִשְׁתִּים׃ |
[1]וירד שמשון תמנתה וירא אשה בתמנתה מבנות פלשתים |
| [2]וַיַּעַל וַיַּגֵּד לְאָבִיו וּלְאִמֹּו וַיֹּאמֶר אִשָּׁה רָאִיתִי בְתִמְנָתָה מִבְּנֹות פְּלִשְׁתִּים וְעַתָּה קְחוּ־אֹותָהּ לִּי לְאִשָּׁה׃ |
[2]ויעל ויגד לאביו ולאמו ויאמר אשה ראיתי בתמנתה מבנות פלשתים ועתה קחו אותה לי לאשה |
| [3]וַיֹּאמֶר לֹו אָבִיו וְאִמֹּו הַאֵין בִּבְנֹות אַחֶיךָ וּבְכָל־עַמִּי אִשָּׁה כִּי־אַתָּה הֹולֵךְ לָקַחַת אִשָּׁה מִפְּלִשְׁתִּים הָעֲרֵלִים וַיֹּאמֶר שִׁמְשֹׁון אֶל־אָבִיו אֹותָהּ קַח־לִי כִּי־הִיא יָשְׁרָה בְעֵינָי׃ |
[3]ויאמר לו אביו ואמו האין בבנות אחיך ובכל עמי אשה־כי אתה הולך לקחת אשה מפלשתים הערלים ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני |
| [4]וְאָבִיו וְאִמֹּו לֹא יָדְעוּ כִּי מֵיְהוָה הִיא כִּי־תֹאֲנָה הוּא־מְבַקֵּשׁ מִפְּלִשְׁתִּים וּבָעֵת הַהִיא פְּלִשְׁתִּים מֹשְׁלִים בְּיִשְׂרָאֵל׃ |
[4]ואביו ואמו לא ידעו כי מיהוה היא־כי תאנה הוא מבקש מפלשתים ובעת ההיא פלשתים משלים בישראל |
| [5]וַיֵּרֶד שִׁמְשֹׁון וְאָבִיו וְאִמֹּו תִּמְנָתָה וַיָּבֹאוּ עַד־כַּרְמֵי תִמְנָתָה וְהִנֵּה כְּפִיר אֲרָיֹות שֹׁאֵג לִקְרָאתֹו׃ |
[5]וירד שמשון ואביו ואמו תמנתה ויבאו עד כרמי תמנתה והנה כפיר אריות שאג לקראתו |
| [6]וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ יְהוָה וַיְשַׁסְּעֵהוּ כְּשַׁסַּע הַגְּדִי וּמְאוּמָה אֵין בְּיָדֹו וְלֹא הִגִּיד לְאָבִיו וּלְאִמֹּו אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה׃ |
[6]ותצלח עליו רוח יהוה וישסעהו כשסע הגדי ומאומה אין בידו ולא הגיד לאביו ולאמו את אשר עשה |
| [7]וַיֵּרֶד וַיְדַבֵּר לָאִשָּׁה וַתִּישַׁר בְּעֵינֵי שִׁמְשֹׁון׃ |
[7]וירד וידבר לאשה ותישר בעיני שמשון |
| [8]וַיָּשָׁב מִיָּמִים לְקַחְתָּהּ וַיָּסַר לִרְאֹות אֵת מַפֶּלֶת הָאַרְיֵה וְהִנֵּה עֲדַת דְּבֹורִים בִּגְוִיַּת הָאַרְיֵה וּדְבָשׁ׃ |
[8]וישב מימים לקחתה ויסר לראות את מפלת האריה והנה עדת דבורים בגוית האריה ודבש |
| [9]וַיִּרְדֵּהוּ אֶל־כַּפָּיו וַיֵּלֶךְ הָלֹוךְ וְאָכֹל וַיֵּלֶךְ אֶל־אָבִיו וְאֶל־אִמֹּו וַיִּתֵּן לָהֶם וַיֹּאכֵלוּ וְלֹא־הִגִּיד לָהֶם כִּי מִגְּוִיַּת הָאַרְיֵה רָדָה הַדְּבָשׁ׃ |
[9]וירדהו אל כפיו וילך הלוך ואכל וילך אל אביו ואל אמו ויתן להם ויאכלו ולא הגיד להם כי מגוית האריה רדה הדבש |
| [10]וַיֵּרֶד אָבִיהוּ אֶל־הָאִשָּׁה וַיַּעַשׂ שָׁם שִׁמְשֹׁון מִשְׁתֶּה כִּי כֵּן יַעֲשׂוּ הַבַּחוּרִים׃ |
[10]וירד אביהו אל האשה ויעש שם שמשון משתה כי כן יעשו הבחורים |
| [11]וַיְהִי כִּרְאֹותָם אֹותֹו וַיִּקְחוּ שְׁלֹשִׁים מֵרֵעִים וַיִּהְיוּ אִתֹּו׃ |
[11]ויהי כראותם אותו ויקחו שלשים מרעים ויהיו אתו |
| [12]וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְשֹׁון אָחוּדָה־נָּא לָכֶם חִידָה אִם־הַגֵּד תַּגִּידוּ אֹותָהּ לִי שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה וּמְצָאתֶם וְנָתַתִּי לָכֶם שְׁלֹשִׁים סְדִינִים וּשְׁלֹשִׁים חֲלִפֹת בְּגָדִים׃ |
[12]ויאמר להם שמשון אחודה נא לכם חידה אם הגד תגידו אותה לי שבעת ימי המשתה ומצאתם־ונתתי לכם שלשים סדינים ושלשים חלפת בגדים |
| [13]וְאִם־לֹא תוּכְלוּ לְהַגִּיד לִי וּנְתַתֶּם אַתֶּם לִי שְׁלֹשִׁים סְדִינִים וּשְׁלֹשִׁים חֲלִיפֹות בְּגָדִים וַיֹּאמְרוּ לֹו חוּדָה חִידָתְךָ וְנִשְׁמָעֶנָּה׃ |
[13]ואם לא תוכלו להגיד לי־ונתתם אתם לי שלשים סדינים ושלשים חליפות בגדים ויאמרו לו־חודה חידתך ונשמענה |
| [14]וַיֹּאמֶר לָהֶם מֵהָאֹכֵל יָצָא מַאֲכָל וּמֵעַז יָצָא מָתֹוק וְלֹא יָכְלוּ לְהַגִּיד הַחִידָה שְׁלֹשֶׁת יָמִים׃ |
[14]ויאמר להם מהאכל יצא מאכל ומעז יצא מתוק ולא יכלו להגיד החידה שלשת ימים |
| [15]וַיְהִי בַּיֹּום הַשְּׁבִיעִי וַיֹּאמְרוּ לְאֵשֶׁת־שִׁמְשֹׁון פַּתִּי אֶת־אִישֵׁךְ וְיַגֶּד־לָנוּ אֶת־הַחִידָה פֶּן־נִשְׂרֹף אֹותָךְ וְאֶת־בֵּית אָבִיךְ בָּאֵשׁ הַלְיָרְשֵׁנוּ קְרָאתֶם לָנוּ הֲלֹא׃ |
[15]ויהי ביום השביעי ויאמרו לאשת שמשון פתי את אישך ויגד לנו את החידה־פן נשרף אותך ואת בית אביך באש הלירשנו קראתם לנו הלא |
| [16]וַתֵּבְךְּ אֵשֶׁת שִׁמְשֹׁון עָלָיו וַתֹּאמֶר רַק־שְׂנֵאתַנִי וְלֹא אֲהַבְתָּנִי הַחִידָה חַדְתָּ לִבְנֵי עַמִּי וְלִי לֹא הִגַּדְתָּה וַיֹּאמֶר לָהּ הִנֵּה לְאָבִי וּלְאִמִּי לֹא הִגַּדְתִּי וְלָךְ אַגִּיד׃ |
[16]ותבך אשת שמשון עליו ותאמר רק שנאתני ולא אהבתני־החידה חדת לבני עמי ולי לא הגדתה ויאמר לה הנה לאבי ולאמי לא הגדתי־ולך אגיד |
| [17]וַתֵּבְךְּ עָלָיו שִׁבְעַת הַיָּמִים אֲשֶׁר־הָיָה לָהֶם הַמִּשְׁתֶּה וַיְהִי בַּיֹּום הַשְּׁבִיעִי וַיַּגֶּד־לָהּ כִּי הֱצִיקַתְהוּ וַתַּגֵּד הַחִידָה לִבְנֵי עַמָּהּ׃ |
[17]ותבך עליו שבעת הימים אשר היה להם המשתה ויהי ביום השביעי ויגד לה כי הציקתהו ותגד החידה לבני עמה |
| [18]וַיֹּאמְרוּ לֹו אַנְשֵׁי הָעִיר בַּיֹּום הַשְּׁבִיעִי בְּטֶרֶם יָבֹא הַחַרְסָה מַה־מָּתֹוק מִדְּבַשׁ וּמֶה עַז מֵאֲרִי וַיֹּאמֶר לָהֶם לוּלֵא חֲרַשְׁתֶּם בְּעֶגְלָתִי לֹא מְצָאתֶם חִידָתִי׃ |
[18]ויאמרו לו אנשי העיר ביום השביעי בטרם יבא החרסה מה מתוק מדבש ומה עז מארי ויאמר להם־לולא חרשתם בעגלתי לא מצאתם חידתי |
| [19]וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ יְהוָה וַיֵּרֶד אַשְׁקְלֹון וַיַּךְ מֵהֶם שְׁלֹשִׁים אִישׁ וַיִּקַּח אֶת־חֲלִיצֹותָם וַיִּתֵּן הַחֲלִיפֹות לְמַגִּידֵי הַחִידָה וַיִּחַר אַפֹּו וַיַּעַל בֵּית אָבִיהוּ׃ |
[19]ותצלח עליו רוח יהוה וירד אשקלון ויך מהם שלשים איש ויקח את חליצותם ויתן החליפות למגידי החידה ויחר אפו ויעל בית אביהו |
| [20]וַתְּהִי אֵשֶׁת שִׁמְשֹׁון לְמֵרֵעֵהוּ אֲשֶׁר רֵעָה לֹו׃ |
[20]ותהי אשת שמשון למרעהו אשר רעה לו |