[1]בימים ההם אין מלך בישראל ובימים ההם שבט הדני מבקש לו נחלה לשבת־כי לא נפלה לו עד היום ההוא בתוך שבטי ישראל בנחלה[2]וישלחו בני דן ממשפחתם חמשה אנשים מקצותם אנשים בני חיל מצרעה ומאשתאל לרגל את הארץ ולחקרה ויאמרו אלהם לכו חקרו את הארץ ויבאו הר אפרים עד בית מיכה וילינו שם[3]המה עם בית מיכה והמה הכירו את קול הנער הלוי ויסורו שם ויאמרו לו מי הביאך הלם ומה אתה עשה בזה ומה לך פה[4]ויאמר אלהם־כזה וכזה עשה לי מיכה וישכרני ואהי לו לכהן[5]ויאמרו לו שאל נא באלהים ונדעה־התצלח דרכנו אשר אנחנו הלכים עליה[6]ויאמר להם הכהן לכו לשלום נכח יהוה דרככם אשר תלכו בה[7]וילכו חמשת האנשים ויבאו לישה ויראו את העם אשר בקרבה יושבת לבטח כמשפט צדנים שקט ובטח ואין מכלים דבר בארץ יורש עצר ורחוקים המה מצידנים ודבר אין להם עם אדם[8]ויבאו אל אחיהם צרעה ואשתאל ויאמרו להם אחיהם מה אתם[9]ויאמרו קומה ונעלה עליהם כי ראינו את הארץ והנה טובה מאד ואתם מחשים־אל תעצלו ללכת לבא לרשת את הארץ[10]כבאכם תבאו אל עם בטח והארץ רחבת ידים־כי נתנה אלהים בידכם מקום אשר אין שם מחסור כל דבר אשר בארץ[11]ויסעו משם ממשפחת הדני מצרעה ומאשתאל שש מאות איש חגור כלי מלחמה[12]ויעלו ויחנו בקרית יערים־ביהודה על כן קראו למקום ההוא מחנה דן עד היום הזה־הנה אחרי קרית יערים[13]ויעברו משם הר אפרים ויבאו עד בית מיכה[14]ויענו חמשת האנשים ההלכים לרגל את הארץ ליש ויאמרו אל אחיהם הידעתם כי יש בבתים האלה אפוד ותרפים ופסל ומסכה ועתה דעו מה תעשו[15]ויסורו שמה ויבאו אל בית הנער הלוי בית מיכה וישאלו לו לשלום[16]ושש מאות איש חגורים כלי מלחמתם נצבים פתח השער־אשר מבני דן[17]ויעלו חמשת האנשים ההלכים לרגל את הארץ־באו שמה לקחו את הפסל ואת האפוד ואת התרפים ואת המסכה והכהן נצב פתח השער ושש מאות האיש החגור כלי המלחמה[18]ואלה באו בית מיכה ויקחו את פסל האפוד ואת התרפים ואת המסכה ויאמר אליהם הכהן מה אתם עשים[19]ויאמרו לו החרש שים ידך על פיך ולך עמנו והיה לנו לאב ולכהן הטוב היותך כהן לבית איש אחד או היותך כהן לשבט ולמשפחה בישראל[20]וייטב לב הכהן ויקח את האפוד ואת התרפים ואת הפסל ויבא בקרב העם[21]ויפנו וילכו וישימו את הטף ואת המקנה ואת הכבודה־לפניהם[22]המה הרחיקו מבית מיכה והאנשים אשר בבתים אשר עם בית מיכה נזעקו וידביקו את בני דן[23]ויקראו אל בני דן ויסבו פניהם ויאמרו למיכה מה לך כי נזעקת[24]ויאמר את אלהי אשר עשיתי לקחתם ואת הכהן ותלכו־ומה לי עוד ומה זה תאמרו אלי מה לך[25]ויאמרו אליו בני דן אל תשמע קולך עמנו־פן יפגעו בכם אנשים מרי נפש ואספתה נפשך ונפש ביתך[26]וילכו בני דן לדרכם וירא מיכה כי חזקים המה ממנו ויפן וישב אל ביתו[27]והמה לקחו את אשר עשה מיכה ואת הכהן אשר היה לו ויבאו על ליש על עם שקט ובטח ויכו אותם לפי חרב ואת העיר שרפו באש[28]ואין מציל כי רחוקה היא מצידון ודבר אין להם עם אדם והיא בעמק אשר לבית רחוב ויבנו את העיר וישבו בה[29]ויקראו שם העיר דן בשם דן אביהם אשר יולד לישראל ואולם ליש שם העיר לראשנה[30]ויקימו להם בני דן את הפסל ויהונתן בן גרשם בן מנשה הוא ובניו היו כהנים לשבט הדני עד יום גלות הארץ[31]וישימו להם את פסל מיכה אשר עשה כל ימי היות בית האלהים בשלה