[1]הדבר אשר היה על ירמיהו על כל עם יהודה בשנה הרבעית ליהויקים בן יאשיהו מלך יהודה היא השנה הראשנית לנבוכדראצר מלך בבל[2]אשר דבר ירמיהו הנביא על כל עם יהודה ואל כל ישבי ירושלם לאמר[3]מן שלש עשרה שנה ליאשיהו בן אמון מלך יהודה ועד היום הזה זה שלש ועשרים שנה היה דבר יהוה אלי ואדבר אליכם אשכים ודבר ולא שמעתם[4]ושלח יהוה אליכם את כל עבדיו הנבאים השכם ושלח־ולא שמעתם ולא הטיתם את אזנכם לשמע[5]לאמר שובו נא איש מדרכו הרעה ומרע מעלליכם ושבו על האדמה אשר נתן יהוה לכם ולאבותיכם־למן עולם ועד עולם[6]ואל תלכו אחרי אלהים אחרים לעבדם ולהשתחות להם ולא תכעיסו אותי במעשה ידיכם ולא ארע לכם[7]ולא שמעתם אלי נאם יהוה למען הכעסוני [Q: הכעיסני] במעשה ידיכם לרע לכם[8]לכן כה אמר יהוה צבאות יען אשר לא שמעתם את דברי[9]הנני שלח ולקחתי את כל משפחות צפון נאם יהוה ואל נבוכדראצר מלך בבל עבדי והבאתים על הארץ הזאת ועל ישביה ועל כל הגוים האלה סביב והחרמתים־ושמתים לשמה ולשרקה ולחרבות עולם[10]והאבדתי מהם קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה־קול רחים ואור נר[11]והיתה כל הארץ הזאת לחרבה לשמה ועבדו הגוים האלה את מלך בבל־שבעים שנה[12]והיה כמלאות שבעים שנה אפקד על מלך בבל ועל הגוי ההוא נאם יהוה את עונם־ועל ארץ כשדים ושמתי אתו לשממות עולם[13]והבאותי [Q: והבאתי] על הארץ ההיא את כל דברי אשר דברתי עליה־את כל הכתוב בספר הזה אשר נבא ירמיהו על כל הגוים[14]כי עבדו בם גם המה גוים רבים ומלכים גדולים ושלמתי להם כפעלם וכמעשה ידיהם[15]כי כה אמר יהוה אלהי ישראל אלי קח את כוס היין החמה הזאת מידי והשקיתה אתו את כל הגוים אשר אנכי שלח אותך אליהם[16]ושתו והתגעשו והתהללו מפני החרב אשר אנכי שלח בינתם[17]ואקח את הכוס מיד יהוה ואשקה את כל הגוים אשר שלחני יהוה אליהם[18]את ירושלם ואת ערי יהודה ואת מלכיה את שריה לתת אתם לחרבה לשמה לשרקה ולקללה־כיום הזה[19]את פרעה מלך מצרים ואת עבדיו ואת שריו ואת כל עמו[20]ואת כל הערב ואת כל מלכי ארץ העוץ ואת כל מלכי ארץ פלשתים ואת אשקלון ואת עזה ואת עקרון ואת שארית אשדוד[21]את אדום ואת מואב ואת בני עמון[22]ואת כל מלכי צר ואת כל מלכי צידון ואת מלכי האי אשר בעבר הים[23]ואת דדן ואת תימא ואת בוז ואת כל קצוצי פאה[24]ואת כל מלכי ערב ואת כל מלכי הערב השכנים במדבר[25]ואת כל מלכי זמרי ואת כל מלכי עילם ואת כל מלכי מדי[26]ואת כל מלכי הצפון הקרבים והרחקים איש אל אחיו ואת כל הממלכות הארץ אשר על פני האדמה ומלך ששך ישתה אחריהם[27]ואמרת אליהם כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל שתו ושכרו וקיו ונפלו ולא תקומו־מפני החרב אשר אנכי שלח ביניכם[28]והיה כי ימאנו לקחת הכוס מידך־לשתות ואמרת אליהם כה אמר יהוה צבאות־שתו תשתו[29]כי הנה בעיר אשר נקרא שמי עליה אנכי מחל להרע ואתם הנקה תנקו לא תנקו־כי חרב אני קרא על כל ישבי הארץ נאם יהוה צבאות[30]ואתה תנבא אליהם את כל הדברים האלה ואמרת אליהם יהוה ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו־שאג ישאג על נוהו הידד כדרכים יענה אל כל ישבי הארץ[31]בא שאון עד קצה הארץ־כי ריב ליהוה בגוים נשפט הוא לכל בשר הרשעים נתנם לחרב נאם יהוה[32]כה אמר יהוה צבאות הנה רעה יצאת מגוי אל גוי וסער גדול יעור מירכתי ארץ[33]והיו חללי יהוה ביום ההוא מקצה הארץ ועד קצה הארץ לא יספדו ולא יאספו ולא יקברו־לדמן על פני האדמה יהיו[34]הילילו הרעים וזעקו והתפלשו אדירי הצאן־כי מלאו ימיכם לטבוח ותפוצותיכם ונפלתם ככלי חמדה[35]ואבד מנוס מן הרעים ופליטה מאדירי הצאן[36]קול צעקת הרעים ויללת אדירי הצאן־כי שדד יהוה את מרעיתם[37]ונדמו נאות השלום מפני חרון אף יהוה[38]עזב ככפיר סכו־כי היתה ארצם לשמה מפני חרון היונה ומפני חרון אפו