[1]ויהי היום־ויבאו בני האלהים להתיצב על יהוה ויבוא גם השטן בתכם להתיצב על יהוה[2]ויאמר יהוה אל השטן אי מזה תבא ויען השטן את יהוה ויאמר משט בארץ ומהתהלך בה[3]ויאמר יהוה אל השטן השמת לבך אל עבדי איוב־כי אין כמהו בארץ איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע ועדנו מחזיק בתמתו ותסיתני בו לבלעו חנם[4]ויען השטן את יהוה ויאמר עור בעד עור וכל אשר לאיש־יתן בעד נפשו[5]אולם שלח נא ידך וגע אל עצמו ואל בשרו־אם לא אל פניך יברכך[6]ויאמר יהוה אל השטן הנו בידך אך את נפשו שמר[7]ויצא השטן מאת פני יהוה ויך את איוב בשחין רע מכף רגלו עד [Q: ועד] קדקדו[8]ויקח לו חרש להתגרד בו והוא ישב בתוך האפר[9]ותאמר לו אשתו עדך מחזיק בתמתך ברך אלהים ומת[10]ויאמר אליה כדבר אחת הנבלות תדברי־גם את הטוב נקבל מאת האלהים ואת הרע לא נקבל בכל זאת לא חטא איוב בשפתיו[11]וישמעו שלשת רעי איוב את כל הרעה הזאת הבאה עליו ויבאו איש ממקמו אליפז התימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי ויועדו יחדו לבוא לנוד לו ולנחמו[12]וישאו את עיניהם מרחוק ולא הכירהו וישאו קולם ויבכו ויקרעו איש מעלו ויזרקו עפר על ראשיהם השמימה[13]וישבו אתו לארץ שבעת ימים ושבעת לילות ואין דבר אליו דבר־כי ראו כי גדל הכאב מאד