[1]דבר יהוה אשר היה אל יואל בן פתואל[2]שמעו זאת הזקנים והאזינו כל יושבי הארץ ההיתה זאת בימיכם ואם בימי אבתיכם[3]עליה לבניכם ספרו ובניכם לבניהם ובניהם לדור אחר[4]יתר הגזם אכל הארבה ויתר הארבה אכל הילק ויתר הילק אכל החסיל[5]הקיצו שכורים ובכו והיללו כל שתי יין על עסיס כי נכרת מפיכם[6]כי גוי עלה על ארצי עצום ואין מספר שניו שני אריה ומתלעות לביא לו[7]שם גפני לשמה ותאנתי לקצפה חשף חשפה והשליך הלבינו שריגיה[8]אלי כבתולה חגרת שק על בעל נעוריה[9]הכרת מנחה ונסך מבית יהוה אבלו הכהנים משרתי יהוה[10]שדד שדה אבלה אדמה כי שדד דגן הוביש תירוש אמלל יצהר[11]הבישו אכרים הילילו כרמים על חטה ועל שערה כי אבד קציר שדה[12]הגפן הובישה והתאנה אמללה רמון גם תמר ותפוח כל עצי השדה יבשו־כי הביש ששון מן בני אדם[13]חגרו וספדו הכהנים הילילו משרתי מזבח־באו לינו בשקים משרתי אלהי כי נמנע מבית אלהיכם מנחה ונסך[14]קדשו צום קראו עצרה־אספו זקנים כל ישבי הארץ בית יהוה אלהיכם וזעקו אל יהוה[15]אהה ליום כי קרוב יום יהוה וכשד משדי יבוא[16]הלוא נגד עינינו אכל נכרת מבית אלהינו שמחה וגיל[17]עבשו פרדות תחת מגרפתיהם־נשמו אצרות נהרסו ממגרות כי הביש דגן[18]מה נאנחה בהמה נבכו עדרי בקר־כי אין מרעה להם גם עדרי הצאן נאשמו[19]אליך יהוה אקרא כי אש אכלה נאות מדבר ולהבה להטה כל עצי השדה[20]גם בהמות שדה תערוג אליך כי יבשו אפיקי מים ואש אכלה נאות המדבר