|
|
| [1]וירע אל יונה רעה גדולה ויחר לו |
[1]Therefore it displeased Jonah exceedingly, and he was angry. |
| [2]ויתפלל אל יהוה ויאמר אנה יהוה הלוא זה דברי עד היותי על אדמתי־על כן קדמתי לברח תרשישה כי ידעתי כי אתה אל חנון ורחום ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה |
[2]And he prayed unto the Lord, and said, I pray thee, O Lord, was not this my saying, when I was yet in my country? Therefore I prevented it to flee unto Tarshish: for I knew that thou art a gracious God, and merciful, slow to anger, and of great kindness, and repentest thee of the evil. |
| [3]ועתה יהוה קח נא את נפשי ממני כי טוב מותי מחיי |
[3]Therefore now O Lord, take, I beseech thee, my life from me: for it is better for me to die than to live. |
| [4]ויאמר יהוה ההיטב חרה לך |
[4]Then said the Lord, Doest thou well to be angry? |
| [5]ויצא יונה מן העיר וישב מקדם לעיר ויעש לו שם סכה וישב תחתיה בצל עד אשר יראה מה יהיה בעיר |
[5]So Jonah went out of the city and sat on the east side of the city, and there made him a booth, and sat under it in the shadow till he might see what should be done in the city. |
| [6]וימן יהוה אלהים קיקיון ויעל מעל ליונה להיות צל על ראשו להציל לו מרעתו וישמח יונה על הקיקיון שמחה גדולה |
[6]And the Lord God prepared a gourd, and made it to come up over Jonah, that it might be a shadow over his head and deliver him from his grief. So Jonah was exceeding glad of the gourd . |
| [7]וימן האלהים תולעת בעלות השחר למחרת ותך את הקיקיון וייבש |
[7]But God prepared a worm when the morning rose the next day, and it smote the gourd, that it withered. |
| [8]ויהי כזרח השמש וימן אלהים רוח קדים חרישית ותך השמש על ראש יונה ויתעלף וישאל את נפשו למות ויאמר טוב מותי מחיי |
[8]And when the sun did arise, God prepared also a fervent east wind: and the sun beat upon the head of Jonah, that he fainted, and wished in his heart to die, and said, It is better for me to die, than to live. |
| [9]ויאמר אלהים אל יונה ההיטב חרה לך על הקיקיון ויאמר היטב חרה לי עד מות |
[9]And God said unto Jonah, Doest thou well to be angry for the gourd? And he said, I do well to be angry unto the death. |
| [10]ויאמר יהוה־אתה חסת על הקיקיון אשר לא עמלת בו ולא גדלתו שבן לילה היה ובן לילה אבד |
[10]Then said the Lord, Thou hast had pity on the gourd for the which thou hast not labored, neither madest it grow, which came up in a night, and perished in a night, |
| [11]ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה־אשר יש בה הרבה משתים עשרה רבו אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה |
[11]And should not I spare Nineveh that great city, wherein are sixscore thousand persons, that cannot discern between their right hand, and their left hand, and also much cattle? |