[1]ויקרא אל משה וידבר יהוה אליו מאהל מועד לאמר[2]דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם אדם כי יקריב מכם קרבן ליהוה־מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם[3]אם עלה קרבנו מן הבקר זכר תמים יקריבנו אל פתח אהל מועד יקריב אתו לרצנו לפני יהוה[4]וסמך ידו על ראש העלה ונרצה לו לכפר עליו[5]ושחט את בן הבקר לפני יהוה והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם וזרקו את הדם על המזבח סביב אשר פתח אהל מועד[6]והפשיט את העלה ונתח אתה לנתחיה[7]ונתנו בני אהרן הכהן אש־על המזבח וערכו עצים על האש[8]וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים את הראש ואת הפדר־על העצים אשר על האש אשר על המזבח[9]וקרבו וכרעיו ירחץ במים והקטיר הכהן את הכל המזבחה עלה אשה ריח ניחוח ליהוה[10]ואם מן הצאן קרבנו מן הכשבים או מן העזים לעלה־זכר תמים יקריבנו[11]ושחט אתו על ירך המזבח צפנה־לפני יהוה וזרקו בני אהרן הכהנים את דמו על המזבח־סביב[12]ונתח אתו לנתחיו ואת ראשו ואת פדרו וערך הכהן אתם על העצים אשר על האש אשר על המזבח[13]והקרב והכרעים ירחץ במים והקריב הכהן את הכל והקטיר המזבחה־עלה הוא אשה ריח ניחח ליהוה[14]ואם מן העוף עלה קרבנו ליהוה והקריב מן התרים או מן בני היונה־את קרבנו[15]והקריבו הכהן אל המזבח ומלק את ראשו והקטיר המזבחה ונמצה דמו על קיר המזבח[16]והסיר את מראתו בנצתה והשליך אתה אצל המזבח קדמה־אל מקום הדשן[17]ושסע אתו בכנפיו לא יבדיל והקטיר אתו הכהן המזבחה על העצים אשר על האש עלה הוא אשה ריח ניחח־ליהוה