[1]ויאמר יהוה אל משה אמר אל הכהנים בני אהרן ואמרת אלהם לנפש לא יטמא בעמיו[2]כי אם לשארו הקרב אליו לאמו ולאביו ולבנו ולבתו ולאחיו[3]ולאחתו הבתולה הקרובה אליו אשר לא היתה לאיש־לה יטמא[4]לא יטמא בעל בעמיו־להחלו[5]לא יקרחה [Q: יקרחו] קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו ובבשרם־לא ישרטו שרטת[6]קדשים יהיו לאלהיהם ולא יחללו שם אלהיהם כי את אשי יהוה לחם אלהיהם הם מקריבם־והיו קדש[7]אשה זנה וחללה לא יקחו ואשה גרושה מאישה לא יקחו כי קדש הוא לאלהיו[8]וקדשתו־כי את לחם אלהיך הוא מקריב קדש יהיה לך־כי קדוש אני יהוה מקדשכם[9]ובת איש כהן כי תחל לזנות־את אביה היא מחללת באש תשרף[10]והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה ומלא את ידו ללבש את הבגדים־את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרם[11]ועל כל נפשת מת לא יבא לאביו ולאמו לא יטמא[12]ומן המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש אלהיו כי נזר שמן משחת אלהיו עליו־אני יהוה[13]והוא אשה בבתוליה יקח[14]אלמנה וגרושה וחללה זנה את אלה לא יקח כי אם בתולה מעמיו יקח אשה[15]ולא יחלל זרעו בעמיו כי אני יהוה מקדשו[16]וידבר יהוה אל משה לאמר[17]דבר אל אהרן לאמר איש מזרעך לדרתם אשר יהיה בו מום־לא יקרב להקריב לחם אלהיו[18]כי כל איש אשר בו מום לא יקרב איש עור או פסח או חרם או שרוע[19]או איש אשר יהיה בו שבר רגל או שבר יד[20]או גבן או דק או תבלל בעינו או גרב או ילפת או מרוח אשך[21]כל איש אשר בו מום מזרע אהרן הכהן־לא יגש להקריב את אשי יהוה מום בו־את לחם אלהיו לא יגש להקריב[22]לחם אלהיו מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל[23]אך אל הפרכת לא יבא ואל המזבח לא יגש־כי מום בו ולא יחלל את מקדשי כי אני יהוה מקדשם[24]וידבר משה אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל