|
|
| [1]And he began again to teach by the sea side: and there was gathered unto him a great multitude, so that he entered into a ship, and sat in the sea; and the whole multitude was by the sea on the land. |
[1]תוב דינ שׁרי הוא מלפ על יד ימא ואתכנשׁו לותה כנשׁא סגיאא איכ דנסק נתב לה בספינתא בימא וכלה כנשׁא קאמ הוא על ארעא על יד ימא |
| [2]And he taught them many things by parables, and said unto them in his doctrine, |
[2]ומלפ הוא להונ במתלא סגי ואמר הוא ביולפנה |
| [3]Hearken; Behold, there went out a sower to sow: |
[3]שׁמעו הא נפק זרועא למזרע |
| [4]And it came to pass, as he sowed, some fell by the way side, and the fowls of the air came and devoured it up. |
[4]וכד זרע אית דנפל על יד אורחא ואתת פרחתא ואכלתה |
| [5]And some fell on stony ground, where it had not much earth; and immediately it sprang up, because it had no depth of earth: |
[5]אחרנא דינ נפל על שׁועא איכא דלית ארעא סגי ובר שׁעתה בלץ מטל דלית הוא עומקא דארעא |
| [6]But when the sun was up, it was scorched; and because it had no root, it withered away. |
[6]כד דנח דינ שׁמשׁא חמא ומטל דלית הוא לה עקרא יבשׁ |
| [7]And some fell among thorns, and the thorns grew up, and choked it, and it yielded no fruit. |
[7]ואחרנא נפל בית כובא וסלקו כובא וחנקוהי ופארא לא יהב |
| [8]And other fell on good ground, and did yield fruit that sprang up and increased; and brought forth, some thirty, and some sixty, and some an hundred. |
[8]אחרנא דינ נפל על ארעא טבתא וסלק ורבא ויהב פארא אית דתלתינ ואית דשׁתינ ואית דמאא |
| [9]And he said unto them, He that hath ears to hear, let him hear. |
[9]ואמר הוא מנ דאית לה אדנא דנשׁמע נשׁמע |
| [10]And when he was alone, they that were about him with the twelve asked of him the parable. |
[10]כד הוו דינ בלחודיהונ שׁאלוהי הנונ דעמה עמ תרעסרתה מתלא הו |
| [11]And he said unto them, Unto you it is given to know the mystery of the kingdom of God: but unto them that are without, all these things are done in parables: |
[11]ואמר להונ ישׁוע לכונ יהיב למדע ארזא דמלכותה דאלהא לבריא דינ כל מדמ במתלא הוא |
| [12]That seeing they may see, and not perceive; and hearing they may hear, and not understand; lest at any time they should be converted, and their sins should be forgiven them. |
[12]דכד חזינ נחזונ ולא נחזונ וכד שׁמעינ נשׁמעונ ולא נסתכלונ דלמא נתפנונ ונשׁתבקונ להונ חטהיהונ |
| [13]And he said unto them, Know ye not this parable? and how then will ye know all parables? |
[13]ואמר להונ לא ידעינ אנתונ לה למתלא הנא ואיכנא כלהונ מתלא תדעונ |
| [14]The sower soweth the word. |
[14]זרועא דזרע מלתא זרע |
| [15]And these are they by the way side, where the word is sown; but when they have heard, Satan cometh immediately, and taketh away the word that was sown in their hearts. |
[15]הלינ דינ דעל יד אורחא הלינ אנונ דמזדרעא בהונ מלתא ומא דשׁמעו מחדא אתא סטנא ושׁקל לה למלתא דזריעא בלבהונ |
| [16]And these are they likewise which are sown on stony ground; who, when they have heard the word, immediately receive it with gladness; |
[16]והנונ דעל שׁועא אזדרעו הלינ אנונ דמא דשׁמעו מלתא מחדא בחדותא מקבלינ לה |
| [17]And have no root in themselves, and so endure but for a time: afterward, when affliction or persecution ariseth for the word's sake, immediately they are offended. |
[17]ולית להונ עקרא בנפשׁהונ אלא דזבנא אנונ ומא דהוא אולצנא או רדופיא מטל מלתא עגל מתכשׁלינ |
| [18]And these are they which are sown among thorns; such as hear the word, |
[18]והנונ דבית כובא מזדרעינ הלינ אנונ הנונ דשׁמעו מלתא |
| [19]And the cares of this world, and the deceitfulness of riches, and the lusts of other things entering in, choke the word, and it becometh unfruitful. |
[19]ורניא דעלמא הנא וטועיי דעותרא ושׁרכא דרגיגתא אחרניתא עאלנ חנקנ לה למלתא ודלא פארא הויא |
| [20]And these are they which are sown on good ground; such as hear the word, and receive it, and bring forth fruit, some thirtyfold, some sixty, and some an hundred. |
[20]והנונ דבארעא טבתא אזדרעו הלינ אנונ דשׁמעינ מלתא ומקבלינ ויהבינ פארא בתלתינ ובשׁתינ ובמאא |
| [21]And he said unto them, Is a candle brought to be put under a bushel, or under a bed? and not to be set on a candlestick? |
[21]ואמר להונ דלמא אתא שׁרגא דתחית סאתא נתתסימ או תחית ערסא לא הוא דעל מנרתא נתתסימ |
| [22]For there is nothing hid, which shall not be manifested; neither was any thing kept secret, but that it should come abroad. |
[22]לית גיר מדמ דטשׁא דלא נתגלא ולא הוא בטושׁיא ולא מתגלא |
| [23]If any man have ears to hear, let him hear. |
[23]אנ אנשׁ אית לה אדנא דנשׁמע נשׁמע |
| [24]And he said unto them, Take heed what ye hear: with what measure ye mete, it shall be measured to you: and unto you that hear shall more be given. |
[24]ואמר להונ חזו מנא שׁמעינ אנתונ בהי כילתא דמכילינ אנתונ מתתכיל לכונ ומתתוספ לכונ לאילינ דשׁמעינ |
| [25]For he that hath, to him shall be given: and he that hath not, from him shall be taken even that which he hath. |
[25]מנ דאית לה גיר נתיהב לה ומנ דלית לה אפ הו דאית לה נשׁתקל מנה |
| [26]And he said, So is the kingdom of God, as if a man should cast seed into the ground; |
[26]ואמר הוא הכנא הי מלכותא דאלהא איכ אנשׁ דנרמא זרעא בארעא |
| [27]And should sleep, and rise night and day, and the seed should spring and grow up, he knoweth not how. |
[27]ונדמכ ונקומ בלליא ובאיממא וזרעא נרבא ונארכ כד הו לא ידע |
| [28]For the earth bringeth forth fruit of herself; first the blade, then the ear, after that the full corn in the ear. |
[28]ארעא גיר מיתיא לה לפארא ולוקדמ הוא עסבא ובתרה שׁבלא אחרית דינ חטתא משׁמליתא בשׁבלא |
| [29]But when the fruit is brought forth, immediately he putteth in the sickle, because the harvest is come. |
[29]מא דשׁמנ דינ פארא מחדא אתיא מגלא דמטי חצדא |
| [30]And he said, Whereunto shall we liken the kingdom of God? or with what comparison shall we compare it? |
[30]ואמר למנא נדמיה למלכותא דאלהא ובאינא מתלא נמתליה |
| [31]It is like a grain of mustard seed, which, when it is sown in the earth, is less than all the seeds that be in the earth: |
[31]איכ פרדתא הי דחרדלא הי דמא דאזדרעת בארעא זעוריא הי מנ כלהונ זרעונא דעל ארעא |
| [32]But when it is sown, it groweth up, and becometh greater than all herbs, and shooteth out great branches; so that the fowls of the air may lodge under the shadow of it. |
[32]ומא דאזדרעת סלקא והויא רבא מנ כלהונ ירקונא ועבדא סוכא רורבתא איכ דתשׁכח דבטללה פרחתא תשׁכנ |
| [33]And with many such parables spake he the word unto them, as they were able to hear it. |
[33]במתלא דאיכ הלינ ממלל הוא ישׁוע עמהונ מתלא איכ דמשׁכחינ הוו למשׁמע |
| [34]But without a parable spake he not unto them: and when they were alone, he expounded all things to his disciples. |
[34]ודלא מתלא לא ממלל הוא עמהונ לתלמידוהי דינ בינוהי ולהונ מפשׁק הוא כלמדמ |
| [35]And the same day, when the even was come, he saith unto them, Let us pass over unto the other side. |
[35]ואמר להונ בהו יומא ברמשׁא נעבר לנ לעברא |
| [36]And when they had sent away the multitude, they took him even as he was in the ship. And there were also with him other little ships. |
[36]ושׁבקו לכנשׁא ודברוהי כד בספינתא הו וספינא אחרניתא אית הוי עמהונ |
| [37]And there arose a great storm of wind, and the waves beat into the ship, so that it was now full. |
[37]והות עלעלא רבתא ורוחא וגללא נפלינ הוו בספינתא וקריבא הות דתתמלא |
| [38]And he was in the hinder part of the ship, asleep on a pillow: and they awake him, and say unto him, Master, carest thou not that we perish? |
[38]הו דינ ישׁוע על בסדיא דמכ הוא בחרתה דספינתא ואתו אקימוהי ואמרינ לה רבנ לא בטיל לכ דאבדינ חננ |
| [39]And he arose, and rebuked the wind, and said unto the sea, Peace, be still. And the wind ceased, and there was a great calm. |
[39]וקמ וכאא ברוחא ואמר לימא שׁלי זגיר אנת ושׁלית רוחא והוא נוחא רבא |
| [40]And he said unto them, Why are ye so fearful? how is it that ye have no faith? |
[40]ואמר להונ למנא דחולתנינ אנתונ הכנ ולמנא לית בכונ הימנותא |
| [41]And they feared exceedingly, and said one to another, What manner of man is this, that even the wind and the sea obey him? |
[41]ודחלו דחלתא רבתא ואמרינ הוו חד לחד מנו כי הנא דרוחא וימא משׁתמעינ לה |